מאמי יא מאמי ...

קראתי אצלו והתחלתי לחשוב על משמעות הסליחה.

סליחה היא דבר קשה.  

השאלה היא כמה הדברים מכבידים עליך.

אם זה לא הגיע לדרגה של הופעה בחלומות - לדעתי האדם לא חייב לסלוח,  אם זה מטריד את מנוחתך, תדוש בזה - ואז תחליט האם לסלוח או לא.

אני עדיין חושבת האם לסלוח לאבא שלי על שנים של גידול "עקום", על כך שחשב שאם יכה אותנו וכל לחנך אותנו.

אני לא זוכרת ממנו כל כך הרבה דברים טובים. תמיד איפשהו הוא התנדנד אצלי בראש בין שפיות לאי שפיות. אף פעם לא הייתי הילדה האהובה עליו, וזה לא הטריד אותי בכלל עד לחתונה של דרי.

בחתונה שלה, כשהוא בכה כשראה אותה לבושה בשמלת הכלה שלה הרגשתי כאילו ומשהו בתוכי התעורר.

הוא לא בכה בגללי מעולם.

לא מאושר ולא מעצב. לא כשהתחתנתי (ראשונה), לא כשילדתי (ראשונה), לא כשסיימתי פרוייקט בהצטיינות (להענקת התעודות הוא אפילו לא טרח להופיע) לפעמים זה כואב לי שאני מקנאה על כזה דבר, הרי זה באמת גועל נפש, אחות לא מקנאה באחותה האהובה. והיא באמת אהובה. אבל החיבה בה הוא משתמש כשהוא מדבר אל העובדות במשרד שלו היא כל כך שונה מהדרך בה הוא מדבר אלי, עד שאת השיחות שלי איתו אני מצמצמת - כדי לא להפגע.

מצד אחד אני מרגישה שאני מאבדת אותו - ואני מצטערת על זה, אבל המגננות שפועלות אצלי איתו כל כך חזקות, שאני מוכרחה ... איכשהו להתעלות על עצמי - ומאד קשה לי . מאד.

סליחה אבא.

אולי עוד שנה?

השנה חשבתי האם אני צריכה לסלוח לאדם שחשבתי לחבר, שתקע לי סכין בלב וסובב אותה כשניסה להפוך אותי לשרלילה של החבר'ה רק כי היה יכול (למרות שלא כל כך הצליח לו).

אמנם עברו מאז יותר מ 10 שנים, ועדיין כשאני שומעת על דברים בסגנון אני מיד מתרתחת. קודם כל כי אני יודעת מה עובר לאותן נערות בראש - איזו התנתקות את מריצה בין המח לגוף, ואיך את משכנעת את  עצמך שאת נהנית ממה שאת עושה. רבאק - כ"שרמוטה" לשעבר, אני מומחית להבנת ולשיקום שרמוטות.

ולא משנה מה הפיל אותי למסלול הזה של הניצול המסוכן הזה (כמה מחלות רצות היום) הידיעה שזה לא קרה רק לי ושזה ממשיך לקרות קורעת לי את הנשמה.

בימים בהם התפרסמה הפרשה על הבסיס - הייתי אחרי לידה, נכנסתי לדכאון עמוק ובכיתי שלושה שבועות מהבוקר עד הערב, עד שהאיש סגר את הטלויזיה ואת החדשות באינטרנט.

אני חושבת שאם אסלח לו - אצליח לסלוח גם לעצמי, על שנים של שימוש בגוף שלי ככלי שרת לבחורים עלובים (פח האשפה של האנושות - הייתי קוראת לזה) תוך שכנוע עצמי שזו אני "המזיינת" .

הבל הבלים.

עוד משהו שראיתי אצלה ואצלה (למרות שזו השניה כבר מחקה...)

להלן כמה חתיכות ממאמי :

הצילומים באדיבות התות, שאגב שברה לי את המשקפיים האהובות,על כן אני משתמשת ברזרביות (נו כמובן שאיבדתי את העדשות שלי לפני חודש בערך...)