מאמי יא מאמי ...

בשעה טובה סיימתי את הסמינריון האחרון שלי.

לא היה קל ונאלצתי לבצע מספר צעדים דרסטיים:

1. ביטול כל מנויי בישרא (שחזרתי אותם, תודה לאל).

2. ישיבה ארוכה של שלושה ימים (יום וליל) והקלדה של כל החומר אותו ניסחתי בראשי לעבודה. 300 עמודים סה"כ.

הללויה - הללויה!!!

קיטור חננוביץ 1: לא קיבלתי מלגת הצטיינות יתרה ונכנסתי לדכאון קליני עמוק.

קיטור חננוביץ 2: חברה טובה קיבלה את המלגה האמורה. שמחתי בשמחתה אך הייתי יותר שרויה בדכאון העמוק. בוז לי.

קיטור חננוביץ 3: כולה חמש עשיריות הנק' הפרידו בינינו - לא יכלו לתת שתי מלגות?!

קיטור חננוביץ 4: מניאקים.

משהו מצחיק:

אני יושבת בגן ומסדרת בטבלה את ימי ההולדת של הילדים (מי יחגוג עם מי). בינתיים מתנהל לידי הדו- שיח הבא

ילדה א: מתי יש לך יום הולדת?

ילדה ב: בחודש שלישי.

ילדה א: איזה מזל את?

ילדה ב: מאמי, איזה מזל אני?

מאמי: את מזל דגים.

ילדה ב: אני מזל דגים!.

ילדה א: מאמי, נכון את מזל בתולה?

מאמי: נכון! איך ידעת?

ילדות א וב: בגלל השיער!

המפקח על בתי הספר עבר היום בבית הספר בביקור. משכורת הוא לא הביא לי.

שימו לב, חודשיים אחרי תחילת הלימודים ועדיין לא קיבלתי משכורת.

בקרוב אתחיל בעצומת ענק "העניקו למאמי את שכרה"- קול קורא מתוך ישרא. השביתות בוא יבואו.