מאמי יא מאמי ...

אני רק חושבת כמה הוא היה פצפוץ כשהוא נולד, כמה הוא פצפוץ עכשיו.

רודף עכשיו בזחילה ברחבי הבית וצורח "דה-דה!" כדי שארים אותו,  מוחא כפיים כשרואה אותי נכנסת לביתה של המטפלת שלו, רוקד לצלילי שירתי ה"עריבה" בבוקר, נותן לי ביסים עם חמשת השיניים שלו בכפות הרגליים. כן. הוא פצפוץ מושלם, אין ספק. (חוץ מהעובדה שלמטה צמחו לו שיניים לסירוגין וזה ממש משעשע).

הכי מצחיק, אין לי מה לקנות לו. הכל כבר יש לנו ( טפו טפו טפו. בן פורת יוסף - אמא של נינט וזה...)המרווח בינו לבין הילדה לא כזה גדול (שנתיים כולה) ואת הילדה כבר "איבזרנו" בכל הצעצועים האפשריים. ואין לי - פשוט אין לי מה לקנות לו.

מה נעשה? המשפחה הטוניסאית של בעלי כבר נושפת בערפי.

הצעות סבירות יתקבלו בברכה.

תודה.

קיבלתי את הציון האחרון של התואר שלי.

בסמינריון שירי הערש קיבלתי 92. אין לי מושג על מה ירדו לי 8 נקודות, אבל גם אין לי כח לברר. שיהיה.

גם כך הפסדתי את המלגה המדוברת לחברה, ואני לא רואה כסף מהממוצע הגבוה שלי.

חוצמזה מקבלים לעבודה גם מורות עם ממוצע ציונים נמוך מים המלח. מרגישים את זה ברחוב, לא?

לא טוב לי עם כל הבירוקרטיה בביה"ס, רק החלמתי מהמחלה הנוראית האחרונה וכבר חזרתי לגלגלי הבירוקרטיה. אני רוצה לעשות משהו - כל דבר, אני צריכה לעבור 8 מסננים בדרך, זה מוציא את כל הכיף מהיצירה. בחיי.