לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מאמי יא מאמי ...


הכלב שאני הכי אוהבת זה חתול. החברה הכי טובה שלי זה אתה. (הכי. נורית זרחי)

Avatarכינוי: 

בת: 46

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2003

איפה הייתי ומה לא עשיתי.


נסענו לאילת.

אישי, גרץ', תושתוש פיצ'ס ואני,ישנו בבית של חברה והיה כל כך כייף, אחחחח... לשבת על כסא פלסטיק נמוך בתוך המים, כשהמים עוד נוגעים בטוסיק, הרגליים מונחות להן בשלווה על האבנים במים הקרירים, לשתות מים מינרליים - ולדמיין שאני שותה משהו אלכוהולי (אני כל כך לא בררנית בשלב הזה של ההריון- מצידי תנו לי לשתות שאנדי...), לאכול אבטיח מתוק, להרדם ואז... להתעורר, לגלות שהמים נסוגו לאחור (רגע, זה לא אמור להיות הירדן?!)ושנשרפתי בכפות הרגליים,שמול עיניי התמקמה לה חבורת פרֵחִים בני 18 והכי גרוע... אחד מהם קרא לי, תחזיקו חזק, "גברת"... אכן, באינטונציה של פרֵח הכל נשמע יותר גרוע (להלן - "גיברת"), אבל ג'יזס קרייסט או אליהו ענבים, איך שאני הרגשתי ממש מחורבן... "גיברת", צרח לאוזניי העייפות הזבלבלון, "איפשר לקבל את הכיסא הזה שלך? אני יביא לך כיסא אחר, את שלי, טוב?!", הציע הדביל וניפנף מול עיניי בכיסא פלסטיק גבוה. "לא", עניתי לו ביבשושיות, "נוח לי בכיסא הנמוך". "יו...איזה זבל הדֵבָּה..." אמר הטיפש לחבריו בעצבנות מהולה באכזבה, "אמרתי לכם שהיא לא תסכים לקחת את הכיסא המעאפן".

הסתכלתי ימינה וראיתי את אישי טרוד במשחק סוחף של שש-בש עם גרץ', בעידודה הסוחף של תושתוש, תחת איזו שימשיה. "אהמ..." כיחכחתי בגרוני, "סליחה? אתה עדיין רוצה את הכיסא?", הפרח הפסיק את קישקושיו העירניים והנהן במרץ, "אה, אבל אני לא יודעת אם כל כך כדאי שתיקח כיסא מדבה כמוני", "אה... סליחה.לא חשבתי שאת שומעת",אמר הטיפש באיטיות (כנראה בכדי שגם עם אזני הכבדות אוכל לשמוע את אמרות השפר שלו), "אל תדאג, אני בטוחה שכשאישתך תהיה בחודש חמישי (אז הוספתי שבועיים לחשבון, מה הוא מבין?)היא תהיה דקיקה כמקל וחירשת", "אה... את בהריון? *התחיל להפנים את הרעיון* אז עוד פעם סליחה", אמר הפרח וקם כדי לקחת את הכיסא. "טוב, נעלבתי, אני מתחרטת ואני לא נותנת לך את הכיסא.חוצפן.אה... וגיברת תקרא לאמיש'ך." אמרתי (קצת כמו ילדה בת 5), כיסיתי את הראש במגבת והמשכתי לנמנם עוד קצת.


אתמול נסענו לטיול בצפון. בהתחלה היינו אמורים לנסוע קצת לחיפה ואח"כ לעשות "על האש" באיזה נחל. אבל היו אי אלו שינויים ומצאנו את עצמנו נוסעים בשיירה לצוק מנרה (ליד קריית שמונה) רק כדי לנסוע ברכבל. אני לא יודעת מה היה יותר, הנאה או סבל. אני רק יודעת שכמות העצבים שחטפתי על אישי, כל כך גדולה, שגם היום אני לא מסוגלת להסתכל עליו ולדבר איתו. הלוואי וזה היה כבר עובר לי, אבל כשמעליבים אותך מ 6:00 בבוקר עד 23:00...


שאלות לא קיומיות:

* למה כשמורחים קרם הגנה נגד שיזוף, הוא יורד תוך 2 דקות במים? למה זה טוב???

* למה שמישהו יקרא למודל של רכב שלו בשם "בנץ", ועוד רכב יפה כמו "מרצדס", זה כמו לקרוא לאופנוע הכבד שלך "יששכר".

* למה כל הפרֵחים חימצנו לבלונד?

* למה כולם חושבים ששרית חדד "קצת משוגעת"? אני חושבת שהיא סתם מכוערת.

* למה קולטים רדיו רק באיזור המרכז, וצריך לחפש תחנות כמו מסכנים בצפון ובדרום?(או לחליפין לצרוב דיסק שישמע כמו גלגל"צ) * למה בנתיבי איילון כשיש סמל של נסיעה על 70 בטוח נוכל לנסוע מקסימום על 20? מי עושה את החישובים האלה שם?!

 * מי הולך לעבוד בגירוד החיות האומללות שנדרסות על הכביש?

נכתב על ידי , 22/4/2003 13:04   בקטגוריות השולפת הזריזה מהמערב, הריונית, עקומה? אני?!, שחרור קיטור  
25 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 30 פלוס , משפחתי וחיות אחרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmami אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על mami ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)