יום ראשון, ישר אחרי העבודה אני ממהרת לאסוף את הילדים ורצה הביתה להתארגן.
"נו, מתי לאסוף אותך מהעבודה?" אני שואלת את האיש שהחליט דווקא היום לעבוד עד מאוחר ,
"תבואי להורים שלי בסביבות שלוש?" הקטנה מייללת מימין, הקטן מנג'נג' משמאל... "טוב, בשלוש אני שם."
נכנסתי להתקלח, וכשיצאתי ראיתי את השעה, פאקינ' חמישה לשלוש!!!, אספתי את התיקים ועליתי למעלה רק כדי לגלות שבינתיים הכלב צוקי, אינעל - האיש, ברח החוצה.
אני הולכת להביא את הילדים, מכניסה אותם לרכב וחוגרת אותם, תופסת את הכלב, זורקת אותו בבית ונועלת את הדלת. רבאק! יש לי לימודים היום, אני צריכה לצאת מוקדם כדי להגיע לחתונה, אין לי כח...
בדרך השכנה מנפנפת לי נמרצות, אני מנפנפת לה בחזרה, מניעה את הרכב וטסה לכיוון החמות.
ברכב ליד חבר'ה צעירים מסתכלים לכיוון ומחייכים, אני עסוקה בלחפש מוצץ כדי להשתיק את הסימפוניה מאחור.
אחרי נסיעה לא ארוכה כל כך אני מגיעה ליעד, יוצאת מהרכב בריצה ומשחררת את הילד הישר לזרועותיו של האיש.
"תגידי לי , ככה יצאת מהבית?!"
"כן?", אני עונה בהיסוס, מסתכלת על הבגדים כדי לראות שלא התלבשתי כמו סופרמן כשלפתע משתחררת מראשי מגבת (!!!). כן, נסעתי עם תרבוש מגבת על הראש כל הדרך ממודיעין לרמלה, ולא שמתי לב.
אמרו יחד איתי :
מ ח ו נ נ ת !!!
בערב, גיסתי עושה לי פן. "כמה את יפה, כפר'ליך. ממש צריך לצלם "לפני ואחרי" אותך."
באירוע, האיש רץ לכיוון הבר ואני מחפשת את האחיות שלי - מישהו לרכל איתו. אמא שלי זורקת עלי את המצלמה "עשי טובה, אבא שלך שיכור, עשי כמה תמונות יפות." אני תופסת את המצלמה ומצלמת בסבבה. שני צלמים גוהרים מאחורי "איזו מצלמה זו?" "משהו של "ניקון", אני לא בטוחה איזה דגם - היא בת שנה בערך" "אהמממ... מה מהירות התריס?איזה צמצם?...בלה בלה... בלה בלה בלה..."
"סליחה, יש לי חופה לצלם, זה בנדוד שלי. "
הכלה יורדת למטה, לבושה עוגת קצפת ומגן אבירים. אוי איזה לילה ארוך עומד להיות לי...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
