מאמי יא מאמי ...

שישי בערב, אני מבחינה בכפות רגלי היקרות המתחילות להתנפח... אוה זה שום דבר, אני מנסה לעודד את עצמי, מידה 42 בנעליים זה סקסי... ואכן, הרגליים מיהרו להסכים איתי, ובלילה בין שישי לשבת הגודל שלהן כבר הפך להיות מאיים- משהו סטייל כפות רגליהן של המפלצות מ"ESC" של פלא...

 בבוקר יום שבת, נחרדתי לגלות את האמת הנוראית... חטפתי (שוב) חררה בכפות הרגליים, והפעם אין מושיע...

מיהרתי לבית המרקחת תוך שאני מגרדת נמרצות את כפות הרגליים - "מגוווווווד" אני מיבבת בסטייל של אלמר פאד לאישי האומלל (אתם חייבים להודות שזה מושך, מה לא?!). אישי מכה אותי קלות על כפות הידיים, ואח"כ הופך אותי בלפיתת האבקות מקצועית לעיסת מאמי וחררה.

ככה, כדי שאני לא אגרד את כפות הרגליים, שנינו נגררים לכיוון בית המרקחת. "מה תרצו?" שואלת הרוקחת, "מגווווווד לי" אני מיללת לרוקחת ההמומה, "תני לי משהו שלא יגווד לי!!!" הרוקחת (או שמא עלי לומר "הווקחת"?), שולפת בקבוק חום מאחורי הדלפק, "הנה "תרחיף קלאמין" ששמים לילדים שיש להם אבעבועות רוח." היא מושיטה לי את הבקבוק, עוד לפני שהיא מספיקה לתת לי הוראות שימוש אני ממהרת "למזוג" כמות נדיבה על כפות הרגליים... קררררר... נעייייים... אישי נשאר בקופה כדי לשלם ואני דידיתי לי מרוצה, ומרוחה ב"תרחיף" לבן הישר אל ההמון בקניון, יאללה... אני את החתן שלי כבר מצאתי..

איזו סיטואציה מוזרה, לשבת מול מורה למוסיקה, סולו רק היא ואני ולשיר לה 4 שירים מתוך רפרטואר שירים לגילאי 4 - 8 שהיא נתנה לנו... אכן פדיחה מאתגרת... אני רואה את עצמי שנה הבאה נבחנת בעמוד 8 ב"פילון", דאממ... איך סגרו את אצבעוני?!