לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מאמי יא מאמי ...


הכלב שאני הכי אוהבת זה חתול. החברה הכי טובה שלי זה אתה. (הכי. נורית זרחי)

Avatarכינוי: 

בת: 46

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2008

אבל אני, איני כזאת...


 

קבעתי לנו סופ"ש.  רק אני והאיש, כי אחרי חמש שנות נישואין - מגיע גם לנו לנסוע לנופש לבד.

את הילדים אספנו מהגן והנחנו ביראת כבוד אצל ההורים שלי - ונסענו למקום שקרוב להורים, להרצליה, עם עוד חברות וחברים.

ביום שישי בצהריים, כשהגענו כבר נחתה עלי דיילת האירועים עם שלל פתקים והזמנות, הצעות לסיורים רגליים והרצאות.

"טוב בסדר" הנהנתי לה, אספתי את ערימת הטפסים ודידיתי לחדר עם המזוודה.

קודם כל הייתי חייבת להתקלח- אני לא יודעת איך זה בכל הבתים, בבית שלי ברגע שאני נכנסת לאמבטיה מישהו חייב להצטרף. לפעמים זה האיש, לפעמים מישהו מהילדים. בכל מקרה, המים החמים נגמרים לפני שאני מספיקה לחפוף את השיער (אפילו עכשיו אחרי שכיסחתי אותו והוא קצרצר), ולשטוף את הגוף.  אז התענגתי לי על מקלחת חמה, לבד! יש!!!

אחר כך נכנסתי לבדוק את המיטה. כמובן שהאיש התחיל בלעדי, ניסיתי להעיר אותו וזה לא עבד, אז התפשרתי והלכתי לישון.

ארבע וחצי שנים לא ישנתי כל כך טוב. בחיי. היה כל כך כיף לישון צהריים, שכשהתעוררתי בערב, הייתי כל כך אנרגטית שהתקשרו מהקבלה לשאול אם הכל בסדר ("גברת, התלוננו על צעקות, הכל בסדר?") . הכל היה מ-צ-ו-י-ן.

אחרי ארוחת הערב, ירדנו, האיש ואני, על בקבוק יין אדום ומבושמים קלות הצטרפנו לחברים לבילוי בפאב, גם שם שתיתי. אחר כך  רציתי לצאת למקום שבו אפשר גם לרקוד, אבל כל הזקנים מסביב העירו את תשומת ליבי לכך ש"קר ומאוחר והם עייפים מכל השבוע" אז נאלצתי להתקפל, למרות שהשעה היתה מוקדמת ולא היינו צריכים להיות "מבוגר אחראי" בבוקר (הילדים אצל ההורים). 

בבוקר קמתי עם הנג אובר מהסרטים וצינון עז. האיש ניסה להקל עלי באמבטיה עם שמנים ובעיסוי.

אני רציתי למות.

בצהריים עלה החום וטיפס לסביבות הארבעים.

בערב, כשאספנו את הילדים, כבר גססתי.

ועכשיו אני בבית, מנסה להריח, האף דולף, העיניים בורקות, החום מטפס והחלטתי שאין מצב שאני אהיה חולה, סיימתי לקפל שתי מכונות (נשארו עוד שתיים), הפעלתי מכונה, אני מעמידה סיר עם מרק על הכיריים ודי.

קיש- קיש- קישתא מחלות!

אני מסרבת להתמכר לתחושת העייפות.

ממאנת להכנע לסחרחורות ולבחילות (דווקא זה טוב, אולי נרד קצת במשקל)

 

לא שמעו שם בארץ המחלות ש*אין לי זמן להיות חולה?! יש תעודות לחלק השבוע, אני צריכה להכין את הילדים למסיבת יום המשפחה, יש לי טקס להעלות. מה נסגר?  

 

 

*ושמישהו יודיע על זה לחיידק/וירוס הארור שהחליט להתלבש עלי.

 

נכתב על ידי , 27/1/2008 09:08   בקטגוריות אהבה ויחסים, פסימי, אופטימי, מאמי בגננות, סיפורי מאמי, סקס, סמים ורוקנרול  
40 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 30 פלוס , משפחתי וחיות אחרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmami אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על mami ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)