מאמי יא מאמי ...

אני יודעת, יצחק, שכשהיית צעיר היית גבר רע. היית לוקח את הכסף ומשקיע אותו בהימורים ובשתיה חריפה במקום בילדים ובבית,

לפעמים, אם היה לך ממש רע, היית מרביץ להם, לאישה ולילדים והולך לעבודה, או למשחק קלפים סוער, תלוי מה היתה השעה.

אני יודעת גם כמה קשה היית, יצחק, עם הילדים שלך, איך היית מסתכל להם בצלחת, בודק מה אכלו וכמה שתו.

כמה חזק היית, חצי מהעיר בנית וכל הכסף שהרווחת עלה בסערה השמיימה.

רק אישתך היתה מביאה לך קצת נחת לפעמים, היתה אישה טובה, לא היתה בורחת מהבית גם בזמנים קשים. ידעה להגן על הילדים מפניך ועליך מפני הילדים שגדלו. ואז כשהיא הלכה, מוקדם מהצפוי, התחלת להחלש, יצחק. פתאום הידיים החלו לרעוד לך, ולא הבנת לאן נעלם כל הצחוק שהיה בבית.

הבנת שהילדים שלך לא שכחו מה שעשית להם כשהיית גבר צעיר, ולא - לא עניין אותם שעכשיו אתה זקן ולבד הם תכננו להשאיר אותך לבד, ואז היתה לך מפרצת, וכולם התכנסו סביבך, וטיפלו בך, אבל לא הרגשת את החום והאהבה שהעניקו לאישתך המנוחה, ידעת בליבך שאת האמא שלהם הם אהבו יותר מאשר אותך, שהם לא שוכחים לך לרגע את העובדה שכשהיית צעיר העדפת את האלכוהול וההימורים על פניהם.

וכשנפגשנו לראשונה- ראיתי אדם זקן, עיניים בורקות ופנים קמוטות, וחייכתי אליך וחייכת אלי.

ומההתחלה אהבתי אותך, יצחק, כי ידעתי שהשתנית, ידעתי שאתה מצטער, שלא ידעת שאפשר גם אחרת.  

ולאט לאט החלו כל המערכות לקרוס, הפסקת ללכת, והכבד כבר לא תפקד, וכמעט ולא ראית. אבל אהבת את החיים. רצית לחיות עוד. גם כשכולם כבר התייאשו ממך, ואמרו ש"הנה, עומד למות הזקן", אני ידעתי שתישאר איתנו עוד קצת, ותוסיף את הצחוקים הקטנים מסביב לשולחן.

והיום בבוקר, כשהתקשרו לומר לי שאתה מת, רציתי לומר לך שזה בסדר, יצחק. לדעתי סבתא מחכה לך בשמיים והיא כבר שכחה מה שהיה , כי מה שעברת כאן על פני האדמה מאז שהלכה, כיסה את החובות של אז...

אוהבת אותך תמיד.