שלוש לפנות בוקר, אני חולמת שיש לי שפם שחור וסמיך מעל השפה העליונה ומתעוררת בפאניקה.
אני מגלה על הפרצוף שלי את התלתלים הדקיקים של התות ואת העובדה המרגיזה ששוב לקחו לי את המקום שלי במיטה ודחקו אותי לאמצע. אני שונאת לישון באמצע.
אני מעבירה את התות כלאחר כבוד למיטה שלה, נכנסת לאמבטיה ובודקת במראה שלא אירע שום אסון ואין לי שפם וחוזרת למיטה.
ארבע ורבע לפנות בוקר, אני חולמת שילדי הגן מתפרעים במסיבת יום המשפחה ומחרבים את המסיבה. אני מתעוררת בבעתה, מתיישבת על המיטה וכותבת הערות אחרונות לסייעת שלי - אקריא לה אותן בשבע בבוקר.
שש בבוקר - הפאקינג שעון מעורר הזה מעיר אותי, אני מפעילה את הדוּד ומרתיחה את המים. טוף נו... זמן "קפה של בוקר". הילדים מתעוררים. הקטן שותה לי את הנס והקטנה משאירה שאריות של גליליות על הרצפה בסלון.
שמונה וחצי בבוקר, הילדים אחרי מקלחת, לבושים ומסורקים, אני מורידה את הקטנה בגן ונוסעת עם הפצפוץ לטיפול מיוחד.
דווקא במרכז המסריח הזה היו חייבים לשים את המרפאה?! אני מוצאת חניה טובה ליד הכניסה אבל איזה רכב שחנה באדום - לבן מפריע לי לחנות. אני חונה ברוורס ומקללת את הרגע שהתעוררתי בשלוש בבוקר. אני בהחלט זקוקה לשינה שלי.
עשר שיחה עם האיש שעולה לטונים גבוהים. אני מנתקת. מורידה את הילד בגן ונוסעת הביתה. עוצרת את הרכב בחניה, ונוסעת לחברה הכי טובה שלי.
עשר וחצי, נכנסת לחברה הטובה ומתחילה ליילל. ולא, אין לי מושג למה.
חברה הכי טובה קוראת לי "סתומה" ושולחת אותי לישון.
אני עולה למעלה ומקשקשת במחשב עם אנשים.
שתיים עשרה. נמאס לי. אני הולכת הביתה.
מיללת בטלפון לחבר. מנתקת בזריזות את החבר כי עוד מעט לא ישארו לי חברים.
מגיעה הביתה ונכנסת לשירוקלחת. מי לעזאזל העלים לי את כל התשבצים?
נכנסת להתקלח. נגמרים לי המים באמצע. שיט. אין לי כח לצאת ולהפעיל את החימום.
אחת. נשכבת במיטה מדברת עם האיש. האיש ממליץ לישון. אני ממליצה לעצמי למות. ולא, אין לי מושג למה.
אני מנתקת את האיש מסתובבת קצת במיטה ויושבת על המחשב.
כותבת מיילים לחברים.
בוכה ומתלוננת על כלום.
כותבת פוסט על כלום.
הנה הוא לפניכם.
מה עובר עלי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
