מאמי יא מאמי ...

נסעתי אליך ברכבת.

ידעתי שהרגליים שלי ירעדו אם אנהג. אז בחרתי ברכבת.

ואמרת לי שאם לא אגיע תמות. ככה אמרת. אז נסעתי – כי אני רוצה אותך חי.

ואחר כך, כשטיילתי ברחובות מתבוננת בפתק המרוט שהחזקתי בכף היד המיוזעת שלי, חששתי שאני עושה טעות.

נקשתי על הדלת שלך וכשפתחת אותה, הרעד שעמד לי בבטן קפץ אל הגרון.

היתה שתיקה.

ליטפת לי את השיער, נישקת את המצח שלי, חיבקת אותי. עמדנו כך בפתח הבית דקה ארוכה, נשמתי נשימה עמוקה  ואז פינית לי את הדרך ונכנסתי לסלון.

שאלת אם אני רוצה לשתות. לא רוצה שתיה,  אני לא מסוגלת לדבר. הלב שלי מרעיד לי את הגוף, הולם כל כך חזק, בטוח ראית.

הורדת את החולצה שלך, והתיישבת לידי על הספה.

אוי, כמה שאתה יפה. פרפתי את הכפתור של המכנסיים שלך, ליקקתי את הזין שלך והכנסתי אותו לפה שלי, כשמצצתי אותו  החזקת לי את השיער. אחרי שסיימת, דמעתי קצת.

הפשטת ממני את החולצה, "את כל כך יפה" אמרת לי, כל כך מכוערת הרגשתי.

הלשון שלך טיילה לי על הגוף - מצצת, נשכת וליקקת  אותי, הבטן, השדיים, הצוואר... הידיים שלך מחצו את השדיים שלי וחדרת לתוכי - הרגשתי את עצמי נקרעת, הגוף במקום אחד, הראש במקום אחר. גנחתי, צעקתי, לחשתי, בכיתי.

אספתי את עצמי וברחתי.

נסעתי ברכבת.

הביתה.