מאמי יא מאמי ...

עד כמה אתם מכירים אותי אנשים?

נראה מבחוץ שגיבשו עלי דעה די מגובשת, בקריאה מתגובות, מיילים ואחרים שאני מקבלת מאנשים שקוראים פה בבלוג (אך לא קשורים לחיים האמיתיים שלי) מתקבלת התחושה שהם כלל לא מכירים אותי.

לפני כמה פוסטים ואי אלו תגובות קיבלתי חמישה מכתבי "הזמנה".

חמישה.

אמנם אני מרגישה כאן מספיק פתוחה כדי לדון עם אנשים על הדעות שלי, על רצונות שלי ומרשה לעצמי להתפרק על הדף הוירטואלי ולהיות טיזרית, פרובוקטיבית וסקסית, אבל עשו לי טובה...

למה שארצה לדון עם מישהו על "התלבטויות דומות"?

ובכלל על איזה התלבטויות מדובר?

מאיפה לך לדעת שיש לנו התלבטויות דומות?

אני לא זוכרת שהתלבטתי בקול על משהו... אני צריכה לקרוא את כל השטויות שלי מחדש עכשיו כדי לחפש אותן?

התלבטתי אם לענות להם או לא, אז התייעצתי בחבר. מה נראה לך שהם רוצים? שאל החבר בגיחוך.  

אה... אני לא מזדיינת עם קוראים. תודה.

היה גם אחר, תגובונר, שהחליט שאני בוגדת באיש וזקוקה לטיפול זוגי או נפשי או לשניהם...

מי הזמין אותך לתת חוות דעת?! אני לא בוגדת באיש. למעשה אני די מחבבת את הבחור, ואפילו הבאנו ביחד שני ילדים חמודים לעולם. אההה... הוסיף התגובונר, את תבגדי בו. כי ככה את...

אז אמנם הגנתי בחירוף נפש על רעיון הבגידה, שכן, אני לא חייבת לבגוד בכדי להבין את ההגיון מאחורי כל בגידה. לא מדובר תמיד בחשיבה עם השחלות או עם הזין, לפעמים מערכות יחסים הן דבר קשה, ויש אנשים שזקוקים לעוד משהו בחיים שלהם, במיוחד כדי לזכור שהם חיים, אין מה לעשות. אנשים בוגדים.

אה. ופנטזיות הן דבר נ-ה-ד-ר!

גם האופציה למחוק תגובות (כשכבר אין כח להוכיח שאין לי אחות).

חוץ מהכתיבה כאן שמציגה חלק מאד קטן מהאישיות של הכותבת(כלומר אני) יש בי עוד הרבה דברים.

אני אמא, אשה, גננת, אחות, בת, דודה, גיסה, חברה ואהובה. אוהבת לבשל, לקפל כביסה ולשטוף כלים כשאני עצבנית.

אוהבת לבחון הכל בזכוכית מגדלת ואפילו יותר להסתכל על התמונה הגדולה.  

אני גאה, במיוחד בכך שאני לא נכנסת לכל מיני קוביות שאמורות להגדיר אותי.

אני אדם מיני ואדם מוסרי, אני משקיענית עצומה שלמדה גם לזרוק זין.

אני מאמינה בהמון דברים ולא מאמינה בכלום.

אני צוחקת רוב שעות היממה ויש לי שתי גומות, גם כשאני מדברת (למרות שאת זו בלחי ימין לא תמיד רואים).

יש כל כך הרבה דברים שאתם לא יודעים עלי.  (וכל כך הרבה דברים שהלוואי והייתם שוכחים...)

בקיצור.

לא באמת מכירים אותי.

זה לא בהכרח רע, נכון?