מאמי יא מאמי ...

נתחיל בבשורות הטובות:עברתי תאונה, אבל אני בסדר. לשם שינוי לא אני נהגתי, וגם לא היה מדובר ברכב שלי שהלך טוטאל לוסט, וזה היה מצחיק כתמיד...

(שוב) אני בסדר, הכחולים יעברו בקרוב (או שפשוט יצטרפו לאחרים שנגרמים מהעקימות שלי) ואני אחזור להיות 'מאממת' כבעבר.

כבר כמה ימים ברציפות אני כותבת פוסטים בראש, תוך כדי עבודה, ואז מגיעה הביתה ומתחילה לסדר (עדיין אין תוצאות נראות בשטח, ונראה לי שנדלג על הפסח הזה, יש לי פטור) לחפש דירות, לעשן בנדנדה, לבשל לאחרים וללכת לישון , לא מחשב, לא טלויזיה, (אמרו כן לסקס, כאילו... לא צריך להגזים).

אתמול נרדמתי בשעה 18:00. התעוררתי היום. לילדים שלום, שניהם ישנו לי על הראש כשהתעוררתי, הבית עומד במקומו, האיש הפעיל שתי מכונות כביסה וקילח את הילדים, יש ערימת כלים בכיור, אז אני מניחה שהם אכלו... (שרלוק הולמס, מאחוריך). בקיצור, אם אלך לעולמי מחר, הם יסתדרו יופי טופי.

אף אחד גם לא ניסה להעיר אותי, אז בכלל כייף לי.

אני צריכה לעשות את זה מור אופטן.

יש לי פה, אללה יוסטור.

זה התחיל מכך שרצחתי את שוש עטרי. עבר הלאה לכך שהבוס ליידי לייק שלי, אושפזה יומיים אחרי פוסט שכתבתי עליה בגלל דימומים ונכנסה לניתוח חירום.

עבר לדוד של המכשפולה, שסבל - המסכן, ובשיחת טלפון בינינו אמרתי לה, שעדיף שיגמור עם זה כבר (וכך באמת קרה, יום אחרי השיחה) והאחרון שסבל ממני - האבא של אחת הסייעות שלי, שסבל גם הוא ואמרתי לה שאולי עדיף... (אולי באמת עדיף שאשתוק) בכל מקרה, ביום שישי דיברנו, ובשבת הוא כבר היה (איך אומרת דנה? פאטוט? זה לא אוכל?)בעולם שכולו טוב.

אז שלשום אמרתי לגיסתי, שהרכב שלה כבר עשה את שלו, והיא אמרה לי כמה היא מתה עליו, ואז נסענו והתנגשנו ברכב אחר (כן.. הפתיחה המרגשת שלי וכאלה) .

כדאי שאשתוק, נכון?