מאמי יא מאמי ...

בשעה 21:00 יורדת אלי אחותי עם שני הילדים + תיק. "תכניסי אותם לישון אצלי" מלמלתי בעודי חולמת על לראות את "להציל את גרייס" מבלי לנקר. אמנם הייתי ערה מארבע, לא ממש אכלתי (אלא אם כן סיגריות, נס ודיאט קולה נחשבים לתזונה) והייתי גמורה מעייפות, אבל עדיין לא אבדה תקוותי למנוחה.

הילדים נכנסו למיטה, ואז האחיין הצעיר, קיקי, יותר ניגש לחדר הילדים ופצה את מקורו "דודה מאמי, הם יושנים?!?!" כמובן שהם ישנו. עד אז.

התות התרוממה וניגשה לחדר שלי, שם היא עמדה בפתח הדלת ויללה שבמיטה שלה מצ'עמם, הפצפוץ ביקש לישון עם קיקי. ואני ביקשתי את נפשי למות. כמובן שסירבתי בתוקף ועמדתי על כך שישנו במיטות שלהם, מה נראה להם, שאני פראיירית?!

שעה וחצי אחר כך, כשאני נחה על השידה שלצידי המיטה שלי - זו שנחמסה באכזריות על ידי ארבעה פיראטים ננסיים, אני מתחילה לצפות בטלויזיה. אין לי מושג במה צפיתי, אבל בזוית העין  על הוילון המאמם שלי (שחבל - כל כך חבל שהוא צריך ללכת לפח עכשיו) הלך לו דז'וק.כן כן...  מקק, תיקן, ה"חומים המגעילים", ג'וק.

כמובן שגם ישבתי בכיוון החלון כך שבכל רגע נתון הוא יכול היה לתקוף אותי.

אבל (שימו לב לאומץ הרב), במקום לצרוח, הלכתי (טוב נו... רצתי וחצי התעופפתי באויר) לפינת השירות וחילצתי משם את הרעל הטוב ביותר שיכולתי להשיג. חזרתי והג'וק לא היה שם. המלוכלך פשוט נעלם!

כמובן שמיד עליתי על המיטה, נעלתי קבקבים והמשכתי בחיפושים.

כלל ראשון בהריגת האוייב הוא לרסס איפה שראינו אותו לאחרונה. לכן הספגתי את הוילון בK300. ואז ראיתי רגל שעירה מטפסת במעלה מסילת החלון. שוב החנקתי צעקה, והמשכתי לרסס בעקביות את הרגל הנמלטת. הג'וק ניסה להפחיד אותי (המנוול!!!) והחל לרוץ על קיר החדר לכיווני המשכתי לרסס אותו עד שנפל ומת.

כמובן שלא יכולתי להרים אותו (ומה אני? אנשי חסד של אמת?! כאילו... יש גבול)  אז הרמתי טלפון לאיש שיבוא להעיף אותו. הוא אמר שביום חמישי לכשיחזור מהמילואים העבודה תבוצע.

אמרתי לו שאני יוצאת מהבית ומשאירה לילדים אוכל במקרר ואני מקווה שיצליחו להסתדר עד יום חמישי.

הוא הציע שכשאחותי תחזור היא תפנה את הגופה ובינתיים שאניח מעליה משהו, למשל את השידה (אי אפשר לדעת אצלם, שלא תהיה תחיית המתים)

אמרתי בסדר. והעברתי את השידה שלו אל מעל לגופה.

כשאחותי הגיעה היא כמעט נחנקה. היא שאלה אם ריססתי את הילדים והם מתו או שהם נכנסו לקומה קודם לריסוס.

אמרתי לה שתגיד תודה ותפנה את הג'וק.

היא פינתה את הג'וק ואף הורידה את המים (פעמיים, שלא יחזור וינשוך אותי בתחת)

ובא לציון גואל.

עכשיו נלך לשמוע את פרדי על הבוקר.