הוא חזר מהמילואים ואני חיכיתי לשמוע שהוא אוהב אותי.
במקום, הוא הגיע עם "רשימת קניות" מה אני צריכה לעשות, כמה, למה ומתי.
אפילו שלום הוא לא אמר לי, או אולי הוא אמר, אבל אני?, אני חיכיתי לכך שהוא יאמר לי "אני אוהב אותך", או "התגעגעתי אליך".
בערב, אחרי שהשכבתי את הילדים ונכנסנו למיטה, הוא סובב את הגב ורצה ללכת לישון.
"אני כל כך עייף, לא ישנתי שבועיים" הוא אמר. ושמחתי, כי גם אני לא הצלחתי לישון בלעדיו, ואז הוא הוסיף ואמר "כמה בחורים נוחרים היו איתי בחדר!".
התרגזתי ואמרתי לו "לא ישנתי, כי אתה לא היית לידי, והתגעגעתי לגב שלך ולידיים שלך ולריח שלך! ומה שאתה מספר לי זה על הבחורים המגעילים שהיו איתך ועל זה שהם נחרו?!!?! לך תחתום קבע! (קללה מצונזרת)"
הוא הסתובב אלי וצחק.
אז בעטתי בו מהמיטה.
הוא נפל וקרא לי לא נורמאלית (כאילו דה?!)
קראתי לו בבון חסר רגשות.
הוא קרא לי אישה מעורערת וניסה לחזור למיטה.
התרוממתי על ארבע, וכלביאה הגנתי על הטריטוריה שלי (להלן: המיטה) ותפסתי גם את השמיכה.
הוא ניסה להפוך אותי מהמיטה תוך שהוא מושך את השמיכה (המנוול!) ואז הוא מצא חריץ בו הצליח להשחיל את עצמו חזרה למיטה.
קפצתי לו על הגב וקראתי "בושידו!!!!! בושידו!"
"דיייי!!! איזה משוגעת! די!!! אני עייף אומרים לך!!!!"
"מי זה אומרים? אתה וצוות הבנות במ"שלט?! לך לאמא שלך דביל! "
"בחיי את לא נורמאלית!" הוא אמר והתהפך. בן-רגע אני הייתי למטה והוא למעלה, אוחז בידיים (נטולות הציפורניים שלי) שלי ומצמיד אותן מעל לראשי.
"מה את רוצה?" הוא שאל, כולו מתנשף.
"אתה באמת רוצה לדעת?" עניתי, מתנשפת בעצמי.
"נו מה?" שאל.
אז התהפכנו וביצעתי בו את זממי. קשה לו להגיד, שיעשה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
