הילד חולה, והאיש רצה אותי לצידו- מאד אפילו, אז החלטתי לנסוע איתו לנופש מטעם החברה.
אני לא אוהבת את הדברים האלה, מדוע עלי לשבת בחדר-אוכל ולשמוע אינטריגות של אנשים לא מעניינים על נושאים לא מעניינים. מה לי ולפוליטיקה בכלל? גם אם זו פוליטיקה פנימית, שלהם, עדיין, איזה שעמום.
ביום הראשון ראיתי אותו אולי רבע שעה לאורך כל היום. ובזמן הזה הוא שאל אותי "מה נשמע מאמי?" כזה, כמו שאומרים לשכן שעולה מולנו בחדר מדרגות, כזה שכוונתו לומר "שלום ובוקר טוב, אני מאאאד ממהרת ואל תטרח לענות".
כשנכנסתי לחדר ועברתי לבגד ים שאלתי אותו אם התחתון הזה כבר לא גמור ואולי כדאי שאקנה לי חדש.
הוא אמר "בהזדמנות הראשונה אנחנו..." ואז נכנסה שיחת טלפון חשובה (נוט) והוא לא יכול היה לסיים את המשפט, טוב נו, גם טרקתי את הדלת של השירותים בפרצוף שלו. בכל מקרה ירדתי למטה לבושה בבקיני ומעליו ג'ינס וגופיה.
אני לא רזה עדיין, וקשה להיות כוסית עירומה בחוץ. בכל זאת, האיש נחשב לאחד האנשים היותר חשובים בעבודה ואני לא יכולה להיראות מגוחכת ו/או לא מכובדת בפני חבריו לעבודה.
אז נשארתי לבושה מאד וראיתי את כל שאר דבות העולם אצות - רצות להן סביב הבריכה על טפיהן, ושמחתי בשבילן, וכעסתי על עצמי, אבל לא נכנסתי.
בארבע וחצי לפנות בוקר התעוררתי וגיליתי שאני לבד במיטה. הצד של האיש לא היה סתור אפילו, הוא לא היה כל היום בחדר. כשהתקשרתי אחד החברים שלו התלונן ברקע "מה קרה??? הוא כבר עולה!!!" ונשמעו קולות צחוק ברקע אז ניתקתי עוד לפני שדיברתי - הרגשתי כמו איזו כלבה, שזנחו אותה לפני השער, או קשרו אותה לגדר והיא מקבלת בקפיצות וקשקוש זנב כל אחד שעובר לידה בתקווה שמישהו ילטף את הראש שלה, במיוחד הבעלים שלה.
זה הרגיז אותי.
מאד.
ובכל זאת כשהוא עלה לחדר, הוא הסביר שנתקע על משהו מאד חשוב ואמרתי לו "אני לא כועסת עליך". אני חושבת שאפילו התכוונתי לזה, תכננתי לחבק אותו והוא נכנס למקלחת לפני שהספקתי. הלכתי לישון בלי ליטוף.
איזה כייף לצאת לנופש!
בבוקר הילד הציק לי, והעצבים הרופפים שלי ממילא הלכו והתרופפו עוד ועוד. החברה הטובה שלי דיברה איתי בטלפון ושיוויתי לעצמי טון עליז כרגיל, אני עושה את זה נהדר, היא מסרה לי נשיקות והבטיחה לקנות לי מתנה אם אמשיך להתאפק ולא לכעוס על האיש כי "זה קשור למימוש העצמי שלו", אז הבטחתי.
לקראת הצהריים , כשראיתי אותו, גם נפנפתי לו לשלום.
הוא שאל אותי אם אני רוצה לשחות איתו בבריכה, והלכנו ביחד עם הילדים. התחלנו לשחות ואז מצאתי את עצמי שוחה לבד, כי היתה לו שיחה ממש חשובה עם אנשים מהעבודה.
אחר הצהריים הוא נכנס לישון ואני נשארתי עם הילדים, שמתי להם "הופ" בטלויזיה, וירדתי לעשן סיגריה במרפסת הגדולה, עם כוס לימונדה.
הכל היה מסריח. הסיגריה, הלימונדה וההרגשה שלי גם יחד.
חבר שלו התעניין בשלומי, אמרתי לו שאני קצת עייפה אבל הכל נהדר. שקרנית שכמותי.
הוא התקשר ואמרתי לו שאני למטה, אז הוא הצטרף עם הילדים לישיבה במרפסת, מהר מאד מצאתי את עצמי רודפת אחרי הילדים ברחבי המרפסת בעוד הוא מדבר בענייני עבודה. ואז החברים שלו קמו להתפלל - אחרי הכל נכנסת אוטוטו השבת.
ואז הוא ניגש אלי ואמר לי "אני הולך להתפלל".
הרגשתי את התקף העצבים שלי מגיע, לא רציתי להתפרץ במלון לפני כולם, אמרתי לו "לך. אני נוסעת הביתה" הרמתי את הילד כאילו והיה מזודה וקראתי בשמה של הילדה, הילדה הסתובבה והחלה לרוץ אחרי, לכיוון המעליות. האיש נכנס אחרי למעלית העמוסה, ועלינו בשתיקה למעלה.
"מה את רוצה ממני?"
"יחס, שתראה שאני פה ואותי לא מעניינת העבודה שלך. שתתנהג כאילו ואנחנו בנופש ולא כאילו אני הבייביסיטר שלך. נמאס לי ואני הולכת הביתה, שם קל לי יותר לשמור על הילדים"
"אל תלכי, אני לא הולך להתפלל"
"באמת תודה לך, רבי נוח." (מאמיני רבי נוח עושים בדיוק מה שנוח להם ממצוות התורה. אני נמנית על מאמיני הרב-בריח)
שתיקה.
ירדנו ללובי לארוחת הערב. גם שם שתקתי. אחת הנשים מציעה שהבת שלה תשמור על הילדים בזמן שהאיש ואני נשב עם החבר'ה. אחרי הכל הם צריכים מישהי מרירה כמוני כדי להקפיץ את האוירה."את חסרה כשאת לא יושבת איתנו. את מצחיקה כמעט כמו סטנד אפ"
כן. תשאירי לי טיפ ביציאה, וויל יו, תודה.
אחד החברים אוחז לי ביד ואומר בלעדייך לא זזים לשום מקום. יופי, מישהו ישחרר לי את הרצועה, שאוכל לטייל קצת בחצר.
ישבנו למטה ושתינו בירה. כשהחביות של הבר הראשון נגמרו זזנו לבר השני. כל הערב לא ראיתי את האיש, מידי פעם הוא קרא בשמי ונפנף לי, ואני נופפתי אליו במלכותיות בחזרה, אלה היו הקטעים בהם הוא הציג אותי בפני חבריו לשיחה, הם פשוט עמדו רחוק. טרופי וויף שכמותי.
שבע בירות אחר כך מגיע החבר הטוב שלו וגורר אותי אליו "הוא רוצה לרקוד איתך ומחפש אותך" הוא אומר, כן. הוא בטח שכח איפה הוא הניח אותי.
נכנסתי לחדר וכל העיניים הופנו אלי, האיש קרא בשמי ופשט את שתי ידיו לכיווני ואני הסתובבתי ויצאתי מהחדר. לא מכירה את האנשים האלה, לא רוצה להכיר אותם.
האיש יצא אלי עם וודקה, או שתיים. ליטף אותי קצת, נישק וחיבק, והצטרפתי אליו, אחרי שלושה ריקודים ברחתי לישון.
התגלגלתי במיטה, עד שנרדמתי.
האיש דפק בדלת בשעה שש לפנות בוקר.
אני צעקתי עליו שהוא חוצפן כי הוא מצפה שאהיה בייביסיטר גם היום, הוא מלמל משהו על פיפי ושיכור.
חזרתי לישון ואז הילד נכנס לאטרף של בכי.
עד שהרגעתי אותו כבר הגיע הזמן לרדת לאוכל, ועייפים ירדנו למטה. החלטתי ללכת לבריכה, האיש החליט להצטרף מאוחר יותר.
כשהוא הגיע הוא ניגש אלי וסיפר לי שתחתוני בגד הים שלי שקופות ושאלך ללבוש מכנסיים. גלוריוס. יא שכל, לא יכלת להביא לי מגבת או מכנסיים?! אני צריכה להמשיך ולנדוד עם הישבן שלי בחוץ לאורך הבריכה? אין בעיה! אמרתי לו שכולם יכולים להכנס לי לתחת, כל החברים שלו לעבודה וגם התיירים מיפן. כיסיתי את הישבן שלי באיזו מגבת שראיתי בצד ועליתי לחדר לישון - ל ב ד.
אכן, מסתבר שהחלום הזה של להיות בביה"ס ערומים, מזעזע כמעט באותן הרמות כשהוא מתרחש במציאות.
יופי של נופש.
לא נדבר על זה יותר. לעולם.
ועדיין אומרים, לכל מטבע יש שני צדדים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
