זה התחיל מלקחת את הילדים לאמא שלי.
התחלתי לכעוס עליהם בצורה מוגזמת, הרגשתי שחוסר השינה שלי מתחיל להשפיע עלי לרעה ושאין ברירה.
אמא דווקא שמחה, היא אמרה שיש לי הזדמנות ללכת לקניות ואולי גם קצת לנוח, לצאת רגועה לטיול.
ונסעתי לקניות, ואחר כך נסעתי הביתה, סידרתי וניקיתי קצת שיהיה נעים.
האיש אמר לי שהוא בדרך, וחיכיתי המון המוני זמן, הוא הגיע רבע שעה לפני שהייתי צריכה לצאת לטיול עם חברות.
הלכנו לסיור בנווה צדק, היה מדריך/שחקן נחמד, מזג האויר היה נעים, לא חם מידי.
לבשתי שמלה שחורה קצרה, ומכנסי ג'ינס מתחתיה.
בשדרות רוטשילד איש עם טייטס צמודים יותר מדי, מסיע את אופניו נצמד אלי מאחור, הסתכלתי עליו בפליאה, חשבתי אולי זה אדם שאני מכירה.לא הכרתי אותו. האיש הסתכל עלי, וחייך. רציתי לצעוק עליו, אולי להקיא עליו, או לפחות לומר לו מה אני חושבת עליו.לא יצאה לי מילה מהפה.
חבר אחז בידי ולקח אותי משם, אני אפילו לא חושבת שהוא הבחין במה שקרה, סתם הוא רצה ללחוש לי משהו באוזן.זה נעים.
כעסתי על החוצפן בטייטס, משהו בצבע שלי השתנה, אחר כך הלכתי אחרי המדריך.
המדריך ואני דיברנו על כל מיני דברים אחרים שקרו בנווה צדק שהוא לא הכניס לטיול (רק כדי להיות בטוחה שזכרוני אינו מטעה אותי) והוא שאל אותי בהערצה איך יש לי זמן גם לעבוד, גם להיות כזו יפה וגם להיות אמא.
איזו אכזבה זו יכלה להיות אם הוא היה יודע שלא הצלחתי לעמוד בציפיות של עצמי ולקחתי את הילדים לאמא שלי.עם עניין היפה אני פשוט לא מסכימה.
והלכנו לנו שנינו (עם שאר הקבוצה משתרכת בהרבה מאחור) ושוחחנו על לונה שלוש וש"י עגנון, על סוזן דלל ועל תמונות החתונה שלי. הוא אמר שלא היה מתנגד להביא ילדים, עכשיו הוא בתקופה טובה.ואני חשבתי על דבורה בארון, ועל הסלידה שלה ממין, כמה שהיא שונה ממני.
בערב נסענו לשתות ולאכול. הרבה יין זרם.החבר קורא לי, "בריז'יט!!!" מזמין אותי לרקוד איתו וגם לשיר קריוקי.
חזרתי לפנות בוקר.
הערתי את האיש, ושאלתי אם הוא ירצה לקלח אותי, או להתקלח איתי.אין תגובה.
התקלחתי במים רותחים,העור שלי האדים וההביל, ועלו בי מחשבות נעימות.
יצאתי רגועה מהמים ונשכבתי ערומה לצידו.
הוא הרים את ראשו מהכר ושאל אותי מה השעה.
אמרתי לו, נשקתי אותו בכתף ובמצח, והוא סובב את ראשו ואמר שהוא צריך לקום לעבודה בחמש, וזה רק עוד כמה שעות.
עצמתי את העיניים שלי ושמעתי איך קוראים לי בריז'יט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
