המיקום קסטרו בקניון החדש במודיעין.
האוונט, אני תרה אחרי זוג חדש של מכנסיים.
המוכרת מתענינת, אבלאני יודעת בדיוק מה אני רוצה, מכנסיים בצבע שחור, בדיוק כמו אלה שקניתי לפני חודש.
'תגידי, אין לכם את אלה ב 42?'
'את 42?! מה פתאום את 38 אולי'
'לאאא, קניתי בדיוק כאלה בלבן, אני רוצה אותם גם בשחור, אז יש?'
'הנה', מגישה לי המוכרת את הזוג המבוקש בחוסר חשק בולט, 'זה יהיה לך גדול. תזכרי מה אני אומרת לך'.
אני נכנסת עם התות לתא המדידה ומודדת את המכנסים. רגע לפני שאני יוצאת, הקטנה אוחזת בלולאות החגורה ואני יוצאת אל מחוץ לתא כשכל התחתון שלי בחוץ. המכנסיים נפלו.
'אופס'. אני אומרת וממהרת לתקן את ההופעה, 'כן. אלה קצת גדולים עלי' אני מתנצלת בפני המוכרת שמגישה לי את המכנסים במידה 38.
כמו לפני מבחן, אני אוחזת בחרדה את המכנסיים ומנסה להרימם כלפי מעלה, הם עולים בקלות והכפתור והרוכסן נרכסים בקלות.
'היי, ירדתי במידה' אני לוחשת לעצמי בשמחה.
המוכרת צוהלת מחוץ לתא 'אמרתי לך שזו המידה?'.
'כן, אמרת' הודיתי, 'אפשר אותם ב 40? שלא אתאכזב עוד שבוע?'
המוכרת מגישה לי את המכנסיים במידה הרצויה ואני ניגשת לקופה.
הקופאי מסתכל עלי ועל המכנסיים, 'את לא רוצה אותם במידה קטנה יותר?' הוא שואל ומאותת עם הראש לכיון תאי ההלבשה, זכר למיני - סטרפטיז של דקה קודם.
'לא. זה יעבור ולא יהיה לי מה ללבוש' אני מחייכת.
הוא מעביר את הכרטיס ואני יוצאת עם המכנסים החדשים שלי לאוויר הקניון.
ירדתי במידה.
איזה קטע.
ערב במושב, ואני שכובה על סדין פרוש על הדשא הרך.
הילדים מקפצים על המתנפח והאיש שותה קורונה.
אני מוקפת אנשים ומרגישה לבד.
באה מכרה ושואלת איזו דיאטה אני עושה.
'אני לא עושה שום דבר', אני עונה לה.
'לא יכול להיות', היא מקשה, 'תראי מה נהיה ממך'.
אני ניגשת לשולחן לקחת משהו לאכול והיא בעקבותי 'מה את אוכלת?'
'לא בא לי אוכל' אני עונה לה בחוסר חשק בולט
'תגידי שאת מרעיבה את עצמך'
'אני ממש לא, אני לא רעבה'
בעלה מגיש לה צלחת עם לזניה.
'אני אוכלת מה שמאמי אוכלת, תראה איזה גוף נהיה לה'
אני מתרחקת משניהם עם בקבוק בירה ביד.
הולכת לצד השני ומציתה סיגריה, אנחנו חיבים לצאת לנופש, רק אני והוא, זה יהיה הכי טוב. כן.
אני מתיישבת על הדשא, שותה, נהנית מהרוח ומהריח הירוק שבאויר.
כשאני מתרוממת המכנסיים (החדשים) מתחילים באיטיות לגלוש במורד הישבן.
'מה, קנית מכנס גדול?!' שואל האיש
'לא, כנראה הוא התרחב מהישיבה המוזרה שלי'.
אני נכנסת לאמבטיה שם ועולה בשקט על המשקל. השבוע ירדתי עוד שני קילו. בשבוע שעבר כשנשקלתי אצל אמא שקלתי שני קילו יותר, אני בטוחה.
אני יוצאת ורוצה ללכת להזמין את האיש לצימר, אולי שם יהיה רגוע, הוא בטלפון עם העבודה. זה היה כך עד סוף הערב.
באה חברה אחרת ושואלת כמה ירדתי.
'10 קילו בערך, אולי יותר, אני לא זוכרת מתי היתה הפעם האחרונה שנפגשנו.'
'זה ממש משנה לך את הפנים, את ממש יפה ככה'
אני מחייכת. חיוך קולגייט.
בדרך הוא ממלמל לעצמו, 'סתם הוצאת כסף, המכנסיים גדולים עלייך.'
כן.הכל גדול עלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
