מאמי יא מאמי ...

הבטן שלי מתהפכת

אני מקיאה, וזה נדיר.

אני מקיאה המון.

ישבתי לנוח על האסלה

בחדר האמבטיה 

תחושת מחנק

רציתי לצאת

וכשהתרוממתי

שפתי קיבלו גוון כחול

והסתכלתי על דמותי

הנשקפת בראי

זו הנראית כמתה

ונראיתי לעצמי

כל כך יפה

מתה.

אולי, באמת, זה עדיף.

קראתי אותך

ובכיתי

כי אני מבינה

כמה קשה

ולא הגיונית

הרי זו לא אשמתך

זוהי רק אשמתי.

הכיבוי של הצחוק

הדמעות

זו אני

שחונקת

עצמי

מבפנים

מבחירה.

הייתי בבריכה היום, הרגשתי לא טוב, ישבתי בחוץ וקראתי.

שתיתי בריזר בטעם לימון, אחרי שתי בירות בצהריים.

אני לא אוכלת, אבל כמויות האלכוהול שאני מערה לתוכי בטוח מספקות לי כמות נדיבה של קלוריות.

הרגשתי בחילה  ועצמתי עיניים על מגבת רטובה, נים לא נים,  

אני איתך בחדר, רק מאוורר וחם, ואני מספרת לך

בסוד, בלחש, כל מיני סודות

שלא גיליתי לאף אחד,על שנגעו בי כילדה

על איך ניצלו אותי כנערה,

ואיך השתמשו בי, ביער אודם, ליד מורשה

ומי מעך אותי,ומי שרט אותי

ולמה הלב שלי, ההוא מזכוכית

עדיין עושה צלילים

של רגש

כשנוגעים בו

כ כ ה.

רק

חבק

אותי.

זה געגוע.