מאמי יא מאמי ...

אסביר בקצרה, כי הותשתי נפשית ופיסית.

פתיחת השנה ויום הולדתי השלושים הגיעו בחפיפה כתמיד.

זו תקופה קשה ועמוסה גם כך.

ההפתעה היתה שהאישיות שלי קרא את הבלוג.

לא בבית, בעבודה.

נרד לרגע מהחדירה לפרטיות. הרי אנשים זרים קוראים אותי ויודעים עלי המון והרבה ולפעמים יותר מדי.

הכאב הפיסי שלי עצום, אני מרגישה שאני מדממת את עצמי דרך הגרון הניחר, האף הנוזל ועיניים האדומות.

את הפגיעה שלי בו אין לי אפשרות לתאר.

אני רק יכולה לומר שאני מצטערת.

אני מצטערת שהוא לא הרגיש שאני אוהבת אותו ואולי אני אפילו שונאת אותו.

שהוא הרגיש מהקריאה בבלוג שאני לא בנויה לחיי משפחה.

שהוא הרגיש שאני מנהלת חיים כפולים של אישה מדוכאת בבית ומאושרת מחוצה לו.

לא לזה התכוונתי.

לא את זה רציתי.

הפגיעה בבטן הרכה מדי שלי לא היתה צפויה.

אני רק רוצה חיבוק וליטוף.

הוא משתדל, ולא קל לו.

לא קל בכלל.

כמו רוח אני מתנהלת בחוץ. אני לא מסוגלת להכניס שומדבר לפה, אני מכריחה את עצמי לאכול כי האנשים כבר שואלים.

בצהרון היום הושבתי עצמי מול עגבניה. אכלתי חצי.את השאר השארתי בצלחת. אתמול (יום הולדת) אכלתי חתיכת עוגה (בחיוך) ותירס ננסי - שלושה ביסים.

אני לא מרוכזת בעבודה ורוב היום אני מוצאת עצמי רצה כתרנגולת כרותת ראש בין התיקים השונים שלי, מחפשת אחר עזרי ההוראה שהכנתי או הספרים שהשאלתי.

אני לא בפוקוס.

פקעת עצבים מהלכת אבל אני משתדלת להשאר רגועה.

לא אני הפגועה כאן.

הוא לא נעלב מהדברים שכתבתי עליו,הכל אני אומרת לו. אלא יותר מהתגובות ומהפוסטים שהתכנים שלהם הגיעו אליו בהפתעה.

כתגובה הוא התחיל לקרוא בלוגים נוספים. הוא ביקר את המגיבים הקבועים שלי והציע (בין השאר) שאם אמשיך להפגש עם בלוגרים שאעשה את זה הפעם איתו ועם הזוגה של הבלוגר, ואם אפגש עם בלוגריות שאספר לו על זה, שלא יהיה מופתע.

איך יכלתי לפגוע בך כל כך איש שלי?

איך יכלתי להאמין לעצמי שאתה אטום כשבעצם רק חיכית למילה ממני?

איך לא נתתי לך את הקרדיט שתוכל להבין אותי ושאצליח לשתף אותך בהכל? הרי כלום לא קרה.

אני רק רציתי חברוּת, אתה הרי יודע שאין לי חברים. לא באמת.

אני עוף מוזר.

לא חשבתי שאתה מתגעגע ל"אני המשוגעת", חשבתי שאתה סולד ממנה אפילו.

איך דיברתי על מאמי של הבית מול מאמי של החבר'ה.

איך תיארת לי את השיפוד שתקעתי לך בלב.

אתמול אני לא חשבתי יום הולדת.

אני חשבתי על שלושים דרכים שונות למות.

על לפצות אותך (אני לא יכולה)

על להראות לך שאותך אני רוצה (אתה לא תאמין לי יותר) 

אותך אני אוהבת

אפילו יותר מאשר את עצמי.

גם ככה אני מגעילה.

העברתי את עצמי לטיוטות.

לא מסוגלת למחוק.

לא רוצה להשאיר.

עמכם הסליחה.