מרוב עייפות אני מוצאת את עצמי מהנהנת לה בטלפון. כאילו וזה עוזר לה, או שהיא יכולה לשמוע אותי.
כבר לבד היא מספרת שהוא חרא. חרא בעל, חרא חבר, חרא אבא. מה עוד היא צריכה?
היא צריכה להגיע למסקנה שהיא לא מוכנה שינהגו בה ככה.
ומהבוקר כבר נמאס לי שהיא מתקשרת ומדברת על כמה שהוא יכול להיות מקסים ונהדר, כי הוא לא.
אז אני מנפנפת אותה בטיעוני שווא "אני עובדת" או "אני לא יכולה כרגע" הפכו ליופי של תשובה טלפונית.
כן.
אני קקה של אחות.
אבל זו לא ההחלטה שאני צריכה לקבל.
זו צריכה להיות ההחלטה שלה, שתצא מהגרון שלה- שלא תצפה לשמוע את זה בוקע מהגרון שלי.
החלטה שלה בלבד.
אני מוצאת את עצמי צופה שעות בשידורי האח הגדול.
זה לא מעניין בכלל.
לפעמים אנחנו עושים דברים במקביל, כמו לשבת במרפסת ולעשן. אני עם האיש ולפטופי והם בין שלושת הכסאות. ואני מאזינה לשיחות שלהם וחושבת שהם רדודים. כי צביעות יש בכולם, אני מניחה. אבל הם ?! הם פשוט משעממים.
מדי פעם האיש משועשע וזורק לחלל את הרעיון שאני אלך לאח הגדול.
"את, בטוח היו מתים עליך באח הגדול. בכל מקום מתים עליך". הוא אומר לי ומעביר לטיפה על השיער שלי
אני מגחכת לעצמי.
"הייתי מוכנה ללכת למקום כמו האח הגדול, אבל עם הכללים שלי. שיהיה לי מחשב, שיהיו לי ספרים ושאוכל לכתוב".
כי בלי לכתוב ... אוי ואבוי... המפלצת שבי עלולה להתפוצץ בשידור חי, מול חמישים מצלמות ורמקולים גרועים. אחר כך בטח היו עורכים אותי בצורה מגמתית והיו מקרינים את "עצמי המטורפת" מול כל עמישראל. אוי לה... בושה.
אז אני מחייכת אליו ואומרת "הרי אם אלך לאח הגדול - לא יהיה לי לאן לחזור"
ואז הוא מרצין ואומר "נכון. את בטוח תשחקי את המשחק עד הסוף. כי את כזאת."
כשאני מעלה פרצוף שואל (
) הוא אומר "את תגזימי ולא תדעי מתי להפסיק עם השטויות שלך".
"השטויות שלי, זאת אומרת שאני אתחיל עם הגברים בלי בושה, ואני עלולה להיסחף?"
"את לא תיסחפי, אבל הם יכולים לחשוב ש...כן. יש מצב".
אוה. סיפור חיי אול אובר.
זו רק אני או שערן ממש עלוב עם הדיבור הכאילו סקסי שלו? כזה קול אני עושה כשאני מחקה את הצב הגוסס של המורה אסתר "יש לי עובש" ק. המיתולוגית מבי"ס יסודי.ולצב היה סקס אפיל בלי פרצוף של אוגר! (זה די מתבקש כשאתה צב, אבל בכ"ז זו נקודה חשובה לציון...).
בובליל לא משעשע אותי הרבה. המשפטים שלו והחריזה שלו לא מדברים אלי, והוא חייב להניח על עצמו חולצה מדי פעם, נזק לקרנית וכאלה...
הבת שלו קצת בהמה, אך טובת לבב - יש לה איזה קטע עם הציצים, אני צריכה לפענח מהו בדיוק. אולי זו התחושה שהיא סקסית אם היא לובשת חזיה במידה לא נכונה. אך שוב אני עדיין בשלבי פענוח.
לקרן יש פרצוף של ירבועון יער. וכשהיא מחייכת היא מזכירה לי את הסנאי של דיסני.(את דייל מצ'יפ נ' דייל)
העיניים של רנין קרובות מדי וכשהיא מופתעת היא עושה פרצוף של סנאי.
ג'ני טאפט. כוסית - אבל טאפט.
שי צריך להסתפר וללמוד לכפתר את החולצות. עוברים קורס כזה, אולי אם הוא יזכה הוא יצא לאחד?
נעמה רעה, זה נוזל לה מהעיניים. (יואו, אני עושה רני רהב מ-זה טוב!) חוצמזה למורה צריכה להיות מנת משכל גבוהה מזו שהיא מציגה. כמו גם יכולת שיחה אלמנטרית, מבלי להרגיש בצורך להכניס לכל משפט שני את הנוסח של "וחוצמזה היו לנו שיחות מ-זה עמוקות!" האנטגוניזם שהיא מעוררת בקרב אנשי הוילה מעוררים בי את השאלה מה היא עשתה בקורסים של "תקשורת בינאישית".
איתי דומה לסקריץ'. והוא שעיר מדי. בא לי לעשות לו שעווה בנאקלז. אני רק חושבת עליו לש בצק וכבר עולה בי צמרמורת, זה דומה מדי לאהרוני.
ליאון חמוד אך מלא גינוני - אובר. טוב, הבנו שאתה הומו מקסים, אין צורך להיות צוות הווי ובידור של איש אחד. נוח לך.
אשר חביב אך לא ברור מה הוא עושה שם? ככה בורחים מהחיים? עכשיו?! הרי ברור שלא משנה מה יוולד לו הוא יכעס עליו כשיגדל.
שיפרה מתלבשת נחמד, ויש לה יופי של פוני. אני עדיין מנסה להבין מה היא רוצה. היא לא ברורהגי.
ונסה - יופי של תחת, אבל למה הליכה של שחקן כדורגל?
צבר - תתחתן איתי פעמיים.
גילוי נאות * מיקי החברההכיטובהשליהיאמאיהבוסקילה (טוב שעפה) הזכירה אותי במבנה הפנים. רק בצורה הכללית. אין שום קווי דמיון בכל השאר. זה הטריד אותי ולכן (שוב) טוב שעפה.
עד כאן. וכעת אפרוש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
