מאמי יא מאמי ...

בחרתי בעבודה מוזרה. כזו שאני משקיעה בה מחשבה מהרגע בו אני פוקחת את עיניי ועד שאני הולכת לישון (לפעמים אני מוטרדת גם בשנתי, אבל זה באמת קשור למחלת הנפש שאני...)ועבודתי הזו אינה מתגמלת אותי מהבחינה הכלכלית כלל ועיקר.

בשנה שעברה החלטתי לקחת על עצמי עבודה נוספת, כזו ששאר צוות ביה"ס מחשיב כ"בזויה", אבל לי לא היתה ברירה, כמי שהרוויחה 3200 ש"ח בחודש עבודה מלא, אחרי כל התוספות האפשריות, החלטתי לקחת משרה נוספת בצהרון כדי להגיע לשכר של 5000 ש"ח נטו אחרי ניכויים.

ואז הגיעה ההפתעה בצורת "אופק חדש", שכר הבסיס שלי "קפץ" ל5,500 ש"ח ובתוספת העבודה מהצהרון הרווחתי כמו האנשים בחוץ,   קרוב ל 8,000 ש"ח, שישה ימי עבודה בשבוע - בחמישה מהם עבודה  משבע וחצי ועד ארבע וחצי וביום שישי עד 12 בצהריים, אבל חיוך בסוף כל חודש.

שלשום בראשון לחודש לא קיבלתי משכורת. כמו בכל שנה.

היום קיבלתי "תלוש משכורת" למייל שלי ובו פירוט התשלומים לחודש זה.ובכן...אני חייבת למשרד החינוך 12,500 ש"ח .

לא רק שלא הכניסו לי משכורת - מסתבר שמשום שאני גננת אני לא יכולה להיות שייכת לאופק חדש (עניין של הסדרי שעות ועבודה פרטנית) ולכן אני צריכה להחזיר להם את ההפרשים של השנה החולפת.

האם הרימו לי טלפון?

לא.

האם שאלו אותי לפני שצירפו אותי או הוציאו אותי אופק חדש?

לא.

האם מעניין אותם שהחודש שלפנינו הוא חודש לחגים ואין לי מאיפה וממה לקנות אוכל?

לא.

הם רוצים את ה"כסף שלהם". ושאני אלך לעזאזל.

אז הראיתי לאיש, והוא כעס. הוא אומר שהוא לא כועס עלי, אבל הכעס נמצא לו באויר. זו לא אני, זה המצב.

אני והאידאולוגיה הדפוקות שלי לא מכסות את המשכנתא, ועם המימוש העצמי שלי אני לא הולכת ל"שופרסל-דיל".

אני נשבעת, אם העניין לא יסתדר, אאלץ לחפש עבודה חדשה כזו שנושאת את שכרה בצידה, אולי אתפשר ואעבוד כמזכירה או פקידה. אגיע לעבודה, אתרכז בה וכשאצא, אשכח ממנה. אולי יתנו לי להיות יצירתית? אז אחשוב עליה גם בלילות.

איך פקידה קטנה ומטומטמת יכולה לעשות את זה?

קמה בבוקר ולוחצת על דיליט - משנה לי את כל הסטטוס בשניה.

סליחה אהובים שלי בבית, שאני רוצה יותר מדי לעבוד במקצוע שלי וזה עולה לנו בסופו של דבר באוכל בבית.

סליחה ילדי גן יקרים שלי שאני חושבת ברצינות על נטישה.

סליחה איש.

סליחה.

וביום ראשון היא תודיע לי אם זו הייתה סתם טעות ואיך יוכלו לתקן אותה.