מאמי יא מאמי ...

בכל סוף השבוע התבחבשתי בעצמי.

לא הצלחתי להגיע להחלטה מה אני רוצה לעשות.

קמתי הבוקר חדורת רוח קרב, הרמתי שרשרת טלפונים שלא היתה רחוקה מלהגיע ליולי תמיר. כולם היו נורא אדיבים, נורא מבינים, נורא המומים ומצטערים אבל אף אחד לא יכל לעזור לי עד שלא אעביר בקשה בכתב.

מאחר והגזברית* (&$&%^#!) לא ענתה לי אישית ועד לרגע זה אני ממתינה לשיחת הבהרה ממנה, החלטתי לכתוב ולכתב את כל העולם ואחותו כדי לשכנע אותם להתערב לטובתי.

כתבתי מכתב חריף אך נעים לעין, לא מתלהם (למרות הקללות הרבות והאיחולים השונים בהם "בירכתי" את הגזברית וכל רוצי טובתה שרצו על בדל שפתי בעת שכתבתי אותו)  אך תקיף, ובקיצור - לאחר בירור מקיף עם כל המכותבים התברר כי כבשתי אותם ברטוריקה המהממת שלי,  

אז כן, היא תכניס לי משכורת ,לאלתר.

וכן, התיק שלי יוצא מידיה ומועבר לטיפול מנהל המחוז.

ובקיצור - כן! כן! כן! כרגע הדברים נראים טוב יותר מאשר בבוקר.

חצי אורגזמה.

והאיש התלהב כל כך מהניסוח של המכתב שהוא שיבח את נפלאות האינטרנט ואת העובדה שבוודאי עזרו לי אי אילו גולשים (אז זהו - שלא!) ואמר לי שלא יכול להיות שכתבתי מכתב שמנוסח כל כך יפה ובלשון משפטית מנוסחת לעילא (חיחיחי! כתבתי אוקסימורון!). אז הוא כאילו העליב אותי, אבל נתן לי מ-זה מחמאה!

בקיצור, כרגע אני מרוצה.

עייפה אך מרוצה.

מישהו מחפש פקידה עם רטוריקה מאממת?

*כאן הופיעה קללה שאפילו הדף האינטרנטי לא יכול לשאת.

שני ילדים בגן משוחחים על כיפה שילד שלישי הביא לגן.

ילד א' : אתה יודע... אם הכיפה נופלת לך בחול בגינה, אז אתה צריך לנשק אותה ורק אז להחזיר אותה לראש.

ילד ב' : (כולו נרעש) מה פתאום!!! אם הכיפה נופלת לך על החול אתה צריך לשים אותה בכביסה!!!

ילד ב' : מאמי רוצה לשחק איתי אלי-יהוו?

מאמי : ?!?!?! מה זה אליהו?

ילד ב' : נו... אליהו- מספריים המנצייח בין השניים...

אני פונה לילדי הגן ואומרת להם "אתם יודעים שאני קצת שכחנית אז מי מוכן להזכיר לי בסוף היום לפתוח את תיבת הדואר שלנו?"

כולם מתנדבים (כמובן) וילד ב' אומר לי "אני מבטיח שאני אזכיר לך כי אני זוכר הכל!"

סוף היום מגיע ואני שואלת את הילדים "ביקשתי מכם בבוקר שתזכירו לי משהו. מי זוכר מה אמרתי לכם בבוקר?"

ילד ב' מתפרץ  "מאמי, אמרת לנו "שקקקקטטטט!!!" "