מאמי יא מאמי ...

אז זאתי נתנה לי שעורי בית.

מכירים את זה שהאיש שלכם רוצה מאאאד שתצאו איתו לנופש, רק כדי שיהיה לו על מי לזרוק את הילדים בזמן שהוא עסוק בתלונות של עובדים אחרים לועד שארגן את הטיול? ואז את זה שהוא מתעצבן כשאת אומרת לו שלא בא לך להשפיל את עצמך, שוב, בלבקש חופש בזמן הלימודים יען כי לא יתנו לך? ואז אחרי שהוא מחמיץ פנים מאד, אתם הולכים לבקש חופש והמנהלת לא נותנת לכם חופש כי כשזה נוגע אליכם, ולא לנופש שהיא קבעה עם בעלה בורנה, אז אסור - בתכלית האיסור לכופף את הכללים? ואז כשאתם רוצים להזמין טיסה מנתב"ג מתברר לכם שהטיסה האחרונה יוצאת ביום שישי בתשע בבוקר ושכל טיסות הצהריים יוצאות משדה דב וזה אומר שבנוסף ל 318 השקלים שעולה לכם הכרטיס בהנחה תצטרכו לשלם לרכבת ולמונית ספיישל שתקח אתכם מהאוניברסיטה לשדה דב ועדיין תגיעו לאילת אחרי כניסת השבת ולא תוכלו לבלות בה כי היא נסגרת בכניסת השבת? ובנוסף לכל הזין הזה רוצים להכנס אליך לשיעור צפיה ביום שלישי על הבוקר וזה אומר שעד יום ראשון הכל צריך להיות סגור ומדוגם כולל תחנות עבודה בשלוש רמות כי כושלאמא שלהם?

מה לא?!

מזלכם.

יאללה קובי, 'תלונן קצת.

אההה. הוא התחיל עם זה.כבוד למגזר!

היא הגבירה את המוסיקה ברדיו - בנסיעה כל הדרך חזרה הביתה, היה שקט מעיק שישב עליה ונתן לה לשמוע את עצמה מתחרפנת לו בטלפון עשר דקות קודם לכן, אז היא הגבירה את המוסיקה כדי שלא תעלה לה בחילה שוב.

"לפעמים", היא אמרה לי "אני שוכחת שהוא לא חייב לי כלום. שבעצם אין בינינו שום דבר" והנהנתי אליה בהסכמה, כי מה כבר אני יודעת על חברות שכזו או חברות בכלל.

"אבל הוא מעך לי את הלב, הוא העדיף אותה ולא אותי, ואני הבנתי אותו עוד לפני כן, ידעתי שאני עומדת לפני התרסקות מול רכבת" היא אמרה לי בקטנוניות והביטה בי בעיניים אדומות "אני רגילה להפסיד לאחרים, גם לאחרות. לרגע חשבתי שזה אחרת... שאין לי תחרות בכלל. שזה לא אותו הדבר. מתברר ששוב טעיתי. "

הבכי התגבר ונעשה מעיק.

"על מה את בוכה בכלל?"

"אנשים לא נותנים לי סיכוי, כי אני לא נותנת להם סיכוי. אין בי חלונות או פתחים. או שהכל חומה בצורה או שהכל פתוח ורואים את החרבה.או שאין סודות או שהכל סוד גדול. אך אפשר לספר סוד לאחת שכמותי - כזו שערוותה פתוחה בפני העולם כולו?, אני? הסודות שלי בחוץ, בגלוי. אני פשוטה מדי; בלי חידוני התנ"ך, שואלים ומקבלים תשובה חד משמעית - נעימה או לא. אני מוזרה מדי. " 

"אז עכשיו זה עניין של הערך שלך בעיני אחרים? אני לא מבינה על מה את בוכה, על זה שהוא לא סיפר לך או על זה שהוא סיפר לאחרת?"

"אני? אני בוכה על עצמי.אני לא עומדת בציפיות שלי מעצמי. חשבתי שאני לא קנאית - טעיתי, הנחתי שאם לא אלחץ הוא יספר לי הכל בקצב שלו - טעיתי. אני כולי, גיבוב של טעויות. והכי גרועה היתה התגובה שלי לשמחה שלו, לניקיון שלו."

"מה רצית? הוא ניקה ושאל אותך מה דעתך"

"אנשים לא רוצים לקבל ממני מה שאני נותנת. הם רוצים לקבל את מה שהם חושבים שיקבלו. לא מה שיוצא. בשורה התחתונה, אנשים לא רוצים לקבל ממני את החרא שלי, אני ליטל מיס פרפקט. לדעתי הוא ציפה לקריאות צהלה פושרות, הוא לא ציפה להתקף פסיכוטי".

"מה שיוצא אני מרוצה?"

"לא ציפיתי לשרוט אותו ככה. לא חשבתי אי פעם שזה מה שיצא לי מהפה. זה היה נורא, אבל הרגשתי פצועה ולא יכולתי לעשות עם זה כלום. זה עטף אותי ולחץ עלי בצורה כזו שלא היתה ברירה אלא להקיא את זה מתוכי. ועכשיו חוץ מלבקש ממנו אלף פעמים סליחה, אין לי עוד מה לעשות.  אני חושבת שזו הסיבה שחושבים שאני לא חברה מספיק טובה.כי אני פשוט לא."

אני מניחה שלא.

אפילו שלפעמים זה מרגיש לי חנוק

ובמקום שחור ולבן ישנם סדינים ארוכים- אינסופיים של אפור,

אפילו שנדמה שאולי בחוץ כולם באמת

עושים יותר

מבלים יותר

ובכלל מעניין להם יותר

והם עדיין מדברים האחד עם השניה כאילו ואין להם ילדים ,עבודה ,משכנתא

כמו זוג שהוא שניים ולא משפחה

אפילו שנדמה לי שאחרים אוהבים את האישה שאתם יותר

ומפרגנים לה יותר

וגם אם לפעמים נדמה שהסביבה רואה דברים - שאתה כבר הפסקת לראות

ושאתה רואה דברים שלא באמת נמצאים שם

אפילו אז

אני אוהבת אותך.

ולא אכפת לי אם אחרים לא מבינים למה אנחנו ביחד

אם לפעמים אני נראית גסת רוח לעומתך

או שאתה נראה כזה מאופק ואני משולחת רסן

או שאני משכילה יותר ממך ושאתה מטיח בי שאתה לא מספיק מלומד

אני אוהבת אותך - כמו שאתה.

אני אוהבת אותך

אתה יודע לתת נשיקה כמו שאני אוהבת ולא רק כמו שאתה רוצה לנשק

ויש לך מקום מיוחד אליו אני יכולה להשחיל את האף ולנשום צוואר והוא רך ונעים כמו תינוק

אתה גם גדול מספיק כדי לעטוף את כולי כמו שמיכה אנושית

ואם אני בוהה בטלויזיה אתה מבין שזה לא כי אתה משעמם

אתה לא מתעלף מלהחזיק תינוק או כשאתה נשאר לבד עם הילדים

וזה לא נשמע לך מוזר שרק אתה שוטף רצפה ומפעיל מכונות כביסה ואני זו שרוחצת כלים ומקפלת כביסה

וגם כי אתה לא נסחף אחרי השגעונות שלי, אפילו אם הם נראים לי מוצדקים לחלוטין ואני אדם סוחף...

ואם יש משהו שאני רוצה מאד, אתה תעשה חישובים קטנים על פתקי "פוסט איט" עד שתמצא אליו דרך או שתמצא לו פתרון

וגם כי יש לך לפעמים אישיות אנאלית ואתה מתחרפן בחינניות כשאני עושה מזה צחוק

אני אוהבת אותך

כי אתה - אתה

ואתה לא אני

ועל כל הפגמים שלך אתה הכי מושלם. 

אז נכון הכינוי "האיש" נשמע זר ומנוכר, אבל אני התחלתי מ"המיועד", עברתי ל"האישיות", כי אין לי בעלים ואני לא כלב, ועכשיו אתה האיש - כי אישיות זה ארוך מדי.

אוקיי.

זה היה הסבר מפורט שאף פעם לא תקרא. טוב?

עוד סיבה, כי כשאתה מסתכל עלי אתה משקף לי בבהירות ובאמינות מה אתה רואה.

נותן לי את האפשרות לראות את עצמי מבעד לעיניים שהן לא שלי.

ואתה לא מצפה את המציאות באבקת סוכר, אתה אומר לי בישירות מה אתה חושב, מה אתה רואה, מה קיים ומה חסר ותמיד זה טוב יותר ממה שהנחתי על עצמי - הרי אני מלאה בשנאה עצמית, מלאה.

אתמול אפילו נתת לי מחמאה. בסאב קונטקסט.

זו מיטל דוהן.

האיש טוען שמימדי הגוף שלנו מאחור דומים. כלומר מאחור אנחנו דומות. בלונד שלא החליט אם הוא ישר או מקורזל, למרות שהשיער שלי ארוך יותר.

אני טוענת שבענייני רגליים היא קורעת אותי ובגדול. הוא טוען שממש לא, ושאפילו הישבן שלי מצומצם יותר.

מה שבטוח - אני משתזפת טוב יותר ממנה.

יחי המחמאה.