נו מה לעשות… עצם העובדה שפוטרתי, לא אומרת שהזמן עצר מלכת ואני לא עתידה להתחתן… " או דה קונטריירי מיי פרינדס", עכשיו יש לי זמן לשים לב לכל פרח וקוץ בדרך… אז יום שני, הייתי בפגישה הראשונה עם הרבנית .
לדעתי הרבנית שלי, מאדם קוקו, נמלטה אור ליום א' מבית המרפא לחולי נפש שלוותא, אין לי מושג מאיפה הגיע המבט הזחוח שעל פניה , עת סיפרה לי מעשיות על מדוע עלי להיות עקרת בית , וכיצד עלי להסיר את שיני התותבות לפני הטבילה במקוה.
עיקרי הדברים אותם למדתי מפי הרבנית:
1. חבל שאני לא גבר
2. חבל שאני לא גבר
3. דאאאאאאאממממ חבל שאני לא גבר…
ועכשיו ברצינות. הרבנית שלי הייתה מסיונרית יותר מהרגיל, כל המצוות שהיא רצתה שאעשה, כל הדרישות המוזרות שלה ("תתקשרי אלי אחרי שאת עושה "הפסק טהרה", ותגידי לי שהכל בסדר!" ), עד שאפילו אני, שאני ממש לא אנטי דת, (אני אפילו מוצאת בדת שלנו כמה דברים נורא יפים, חכמים ומרגשים ) כבר התעצבנתי ורציתי ללכת הביתה, על כל דבר יפה שאמרה היא הוסיפה עוד 30 דברי הבל.
השיעור הראשון היה , "מדוע עלי להיות עקרת בית" , בשורה התחתונה מבחינת היהדות (של הרבנית) , תפקידי יהיה להביא ילדים, והרבה, הרבה מאד אפילו. באחת ממעשיותיה , היא סיפרה על יהלומים בתוך תנור, ואז היא ניסתה להמשיל את התנור לאשה, שיש בתוכה יהלומים, "למזלי הטוב" איתי הייתה בחורה מרגיזה שהביאה איתה את אמה , (השתים היו דומות להפליא רק שהשפם של אמא היה לבן, לעומת השפם החום של הבת), הבת למדה יהדות באיזה חוג בבר אילן והיא רצתה להראות לנו "כמה היא חכמה" – אולי היא חשבה שאחת מאיתנו תרצה להנשא לה, מי יודע?! – בכל אופן , היא הפריעה לרבנית עם שאלות בנוסח " רגע, אם אני עכשיו חוזרת למקורות הרמב"ם בהם כתוב ש… ו… , אז אני יכולה ל…" (אני מודה לא הקשבתי…) , אבל בגללה ובגלל אמה השיחה נערכה שלוש שעות במקום שעתיים… בכל אופן, אחרי שהסבירה לנו למה עלינו להיות אמהות ועקרות בית , שחלילה להן מלכעוס על הגבר העצלן שלהן (עלילת הסקוץ' ברייט) , היא הסבירה לנו מדוע עלינו להיות מטופחות, שפשפתי את עיני שוב, והבטתי בפניה של הרבנית. הייתה לה גבה מחוברת וקצה של שפמפם, ה"טיפוח" היחיד שהיה לה היה שרשרת זהב סטייל B.A מ"צוות לעניין" שבוודאי נקנתה מכספי המיסים שלי – אבל … היי – אני כאן כדי ללמוד.
המשך השיעור היה הכנות לטבילה במקווה. אז ככה, תקראו טוב טוב , ותזכרו לדורות הבאים. הערה לגברים - אם אתם שוכבים עם האישה שלכם (רק אם אתם נשואים כי רווקה לא יכולה לטבול) , כאשר האישה שלכם היא "נידה" דינכם הוא " כרת " – רוצים לדעת מה זה "כרת" , לכו תשאלו את הרב… עכשיו , "מה הבעיה?" חושב לעצמו הרצל אמזלג משדרות יוספטל 15 ברמלה, אני אומר לך הרצל !!! לפי חישוב קצר יוצא שמתוך בערך 30 ימים בחודש , אסור לעשות סקס 13 ימים רצופים… כי אישתך היא נידה , (חישוב זה אגב,לא כולל ימים שלא בטוח שבהן היא יכולה "לקבל" ולכן הם "אסורים" ) וזה במקרה הטוב!!! כל כך הרבה חישובים, כל כך הרבה רישומים, למה???? מה חטאתי? לא סתם אומרים הגברים כל בוקר, ברוך שלא עשני אשה… נראה אותם הולכים עם "מוך דחוק" דחוק איפה שהוא אצלהם, 25 דקות, משקיעת החמה עד צאת הכוכבים… רק מלהכניס אותו לשם הם היו רואים כוכבים…
כל כך אהבתי את ההסבר שלה על למה כדאי לשמור על כללי נידה, באמת. הרעיון שלא אמאס על בעלי " כי הוא יכול כל יום" וכאלו עוד תרוצים. אבל 13 יום רצוף ?! רבאק, קצת רחמנות עלינו ,גוד, אני יכולה לחכות חמישה ימים אבל יותר משבוע ?! כמה אני מסוגלת לספוג ?(מה אני ויוה ?!?!?!) ההחמרות בנידה של אין מגע , אסור להעביר חפצים מיד ליד, לישון בנפרד , בשביל זה יש לי מריבות ומילואים. לפחות פעם בשנה ולפחות למשך חודש.
למה כל חודש מחדש? הרעיון של הטבילה נראה לי נחמד מאד. אבל לא עזר לי להשבע לרבנית שלי שאני יודעת להתקלח - יש לי נסיון של 24 שנה במקלחות ומגיל 6 אני אלופה בלהתקלח לבד, ואפילו אף פעם לא שמעתי את עצמי מתלוננת- ברצינות! הרבנית גיחכה בזמן שהכתיבה לי את הרחצה שלפני הטבילה . הסעיפים האהובים עלי ביותר : סעיף אחד – " הסירי כל התכשיטים ושיניים תותבות לפני הרחצה. רצוי להשאיר תכשיטים בבית ". סעיף עשר- " רחצי היטב את שיער בית השחי ומקומות הצנועים. (יש הנוהגות לגלח את השער במקומות אלו). "אני מבטיחה, שאת כל השיניים התותבות אשאיר בבית " – הייתה התגובה שלי כשהכתיבה לי את הסעיף הראשון ,ו- "נו שיט!" הייתה התגובה הראשונה שלי כשהרבנית אמרה את ההערה הכתובה בסוגריים … מי אמר טיפוח ולא קיבל ?! אחרי שלוש שעות של שיעור מתיש פלאס "ניקור" עצבני על המזגן ברבנות , החליטה הרבנית לשחרר אותי מעונשי וקבעה איתי פגישה נוספת ביום ד'. הפעם החליטה הרבנית שאפגש איתה בביתה. אחרי חיפוש נרחב אחר ביתה שנמצא ב"קריית ספר" , חניתי ליד איזו ישיבה הנמצאת ברחוב בו היא גרה, והתחלתי ללכת לכיוון הבית שלה.
בחורה בלונדינית גבוהה, לובשת ג'ינס משופשף וחולצה הדוקה קצרת שרוולים, ביום חם מהרגיל, בשעת ההפסקה – אויש היה לי קשה לעבור את הישיבה, זה התחיל בלחש קטן שהתגבר הפך למעין זמזום ככל שהמשכתי לתוך הרחוב, דרך רחבת הישיבה – לא נעים, כל הזמן הודתי לעצמי שלא לבשתי את אחת מהגופיות שלי , למרות שעדיין לא תיקנתי את המזגן ברכב (אבל הצלחתי לשטוף אותו יום שישי – הישג 
). אחרי הלך איזה אחד, תואם אלי ישי, שיננתי לעצמי בראש שאני מדמיינת – והוא בכלל לא הולך אחרי ושקריאות ה"פססט" כאילו והייתי חתול, כלל לא מופנות אלי . לצערי התבדיתי. הוא תפס אותי באחת מכניסות הבתים, "סליחה" הוא קרא. הסתובבתי אליו בשאלה , והרמתי את משקפי השמש שלי . "את מנקה כאן בתים ?" שאל. "סליחה?!" שאלתי בתדהמה, את השיער הארוך שלי גלגלתי וסגרתי בקליפס אז כנראה נראיתי לו כמו איזו מנקה . "את מנקה בתים ? " הוא חזר על שאלתו ומצמץ המון בעין שמאל. "יש לך משהו בעין? " שאלתי אותו. הוא הסמיק ונבלע לתוך אחת הכניסות. הרבנית יצאה מביתה לכיווני, "אני כאן" אמרה לי , "יש לכם כאן מחסור בעוזרות בית ?" שאלתי את הרבנית, "לא , מה פתאום " ענתה הרבנית בחיוך, "כולם כאן עוזרים בנקיון, כל המשפחה." ,"אה…" עניתי במבוכה " כי היה כאן איזה מישהו ששאל אם אני עובדת בנקיון " … הרבנית מלמלה לעצמה איזה משהו בזעם , " מאיפה הוא הגיע? מהישיבה?" שאלה. "כן" עניתי , "אני צריכה לדבר שוב עם בעלי שידבר עם ראש הישיבה, כל הזמן מגיעות אלי כלות והם , התלמידים שלו" הסבירה לי כאילו ואני בכיתה א' טיפולית " מנסים להסית אותן מדרך הישר …" אנחת הרווחה שעלתה מגרוני (אני לא נראית כמו מנקה- אפטר אול…) הוחלפה ע"י מחשבה דיי מרגיזה - ממש… רק ה"אלי ישי לוק אלייק" שלה יסית אותי מדרך הישר…
נכנסתי אליה ישבנו יחד בסלון היא ואני ואז היא שלפה מאיזו תיקיה מבחן. "מבחנון" היא קראה לו , על מה שלמדנו ביום שני. "את לא חייבת לענות על הכל, אני עושה אותו רק כדי לראות מה הבנת" אמרה לי תוך נסיון להרגיע אותי - כמובן שנלחצתי. הדבר היחיד שזכרתי היה להוציא את השיניים התותבות לפני טבילה, ולסרק את שיער בית השחי שאין לי – נו… אני שמה לב לפרטים הקטנים ולא לתמונה הכוללת… אחרי שנכשלתי בגדול, החליטה הרבנית (היא הבטיחה לי שזה לא עונש) ללמד אותי מחדש את כל מה שלמדנו ביום שני והוסיפה על זה גם את החומר שאמר היה להלמד ביום רביעי. בין השאר למדתי קצת על הדור שלנו .כשאבא שכב עם אמא הוא חשב על מישהי אחרת ולכן יצאנו ילדים חצופים – נשבעת לכם – כך נאמר לי במקור .
הגעתי הביתה רועדת מפחד. המיועד ניגש לנשק אותי. "עצור!!!" צרחתי כל עוד נפשי בי – "אנחנו לא אמורים להתחבק ולהתנשק עד החופה!!!" המיועד רץ למטבח וחזר כשבידו מד חום ובקבוק בירה . "את לא מרגישה טוב מתוקה?" שאל אותי בדאגה "ספרי לי – ספרי למיועד מה קרה…" "אוה מושמוש… " יבבתי לו …" לא יהיה לנו סקס הרבה ימים בחודש… " גרפתי בחוזקה באפי “ ולפני החופה, נצטרך לצום … ואחרי החופה אסור יהיה לנו להתנשק ולרקוד עם אנשים זרים " המיועד ליטף את ראשי בעדינות… "קיבלת מכתב מהרבנית מאמי ? " שאל . "אני חושבת" עניתי בפיזור דעת תוך שאני מוציאה מהתיק עשרות חוברות קריאה מהרבנית , "הנה " מלמלתי לו . המיועד פתח את המכתב ואמר " הנה יש לך אישור מהרבנית , את לא צריכה לעשות שוווווום דבר" .
"כן… "חשבתי לעצמי "ואח"כ כשנגיע לאן שנגיע הוא יאשים אותי שאני דרדרתי אותו לאן שהגענו … "
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
