מאמי יא מאמי ...

חיידק בקיבה, כך קבעה האחות בקופ"ח. "את רוצה שנעשה את העירוי עכשיו או אחרי שתרגישי ממש גרוע ותחזרי לכאן בערב?" המממ... בואי נראה... אם את מציגה את זה ככה, אני אקח את העירוי שלי בערב.אני מעדיפה לשתות אז. כלבע.

אז אחרי שעדכנתי את כל העולם ואחותו במחלת המעיים שלי,(המחליפה, המנהלת, הסגנית שאחראית על ההחלפות, ההורים בלמידה הפרטנית, המשפוחה הקרובה)כמו גם בעובדה שאני בוערת מחום עוד מיום שישי- ושמאז לא הכנסתי שומדבר לפה שלי, אלא רק הוצאתי, התפניתי לנוח. כלומר,להקיא - להתקלח ולשכב שלוש דקות עד שבא הפרץ הבא והמעגל חוזר על עצמו שוב - אעלק מנוחה. בכלל מנוחה לא ממש התאפשרה היום עם שביתת הסייעות- בלאט, העובדה שהבן שלי לא זכה להורה מתנדב בגן שלו. תגידו, כל האמהות זונות, או רק אלה שבגן שלו?!

מה קרה? אסור לקבל וירוס במעיים בלי ילדים?! תתנדבו רבאק!

ילדים, דעו לכם, הם עבודה שאינה נגמרת. לג'וב דיסקריפשין שמגיע עם המקצוע "אמא" אין חופשות או להוציא מחלה. אף אחד לא מתעניין בזה שאת מגירה נוזלים מטונפים מכל חור אפשרי וומן! תכיני משהו לאכול. ושיהיה טעים דאמ איט!

"כוסאמו העולם הזה". מלמלתי לעצמי בעודי שורפת עוד סיר אורז מעל הכיריים. ברגעים אלה ממש אני כבר הוזה מרוב חום.

כבר לא אכפת לי שהכלבה שוב נכנסה לבית או שננטשתי לבדי עם שני הילדים בעוד האיש יצא לו (בלבוש חתיכי ומריח ממש מצויין) לעוד הרמת כוסית - ועוד בחיפה! שזה אומר שיהיה לי ממש מזל אם הוא יחזור בזמן להשכבת הילדים). כבר לא אכפת לי. בחיי.

יצאתי החוצה לחצר עם עוד כוס מיץ לימון פלאס מים רותחים פלאס כפית סוכר כדי לפספס את הדייט הלוהט שלי עם האחות מההתחלה.

אני אשתה! אני לא אתייבש! אני אראה לה לאישה הזו! בפעם הבאה היא תפגוש אותי אחרי שפעת החזירים חזקה מתמיד ועם אף סולד.

אז החלטתי לפתוח לעצמי איזה שם משתמש, להכניס כמה דברים לפרופיל ולשמוע מוסיקה.

בחיי, בלי תיאור על עצמי ודברים שאני אוהבת לעשות, בלי תמונות שלי, עירום ואחרות, רק גילי ומקום המגורים שלי.

חמש דקות אחר כך סוטי כל העולם התייצבו אל פתח שם המשתמש שלי.

אנשים! יש סוטים גדולים בכל העולם!!!

איש אחד מטורקיה התעניין מאד אם הישבן שלי כשר.(כאילו ברור שכן!)

אחר ממקום עלום (אן נואון אעלק) שאל אותי מתי נוכל לקיים יחסי אישות סוערים לצלילי בוני אם. (בוני אם? און יור מאדרז לייף?!) 

המוני זקנים שחיים עם סירות שלחו לי תמונות מאד לא משכנעות שלהם עם הנכדות (?) שלהם בזמן שהם משחקים בכדור והגרביים שלהם מתוחות מאיזור הברכיים ומטה. (מאד מטריד.)

איש מיוון שלח לי הודעה שאני פשוט סקסית (על סמך מה?! אין לי תמונה שם, אנשים!)

בקיצור, בשלב מסויים הפסקתי לקבל הצעות חברות מאנשים. לא רוצה להיות חברה שלכם אנשים. אם כבר סוטים, שיהיו מתוצרת הארץ.

בעברית אני מצליחה לנפנף אותם יותר בקלות.

אוי, הפכתי למכורה לסדרה הישרדות. כן, אני יודעת, זה לא מפתיע כי אני מתה על ג'נקיאדה. אבל בחיי ! מאיפה הגרילו את הדס הזו?! זה פשוט קראקטר מופלא!.

הלכתי להקיא. תהיו נחמדים ובלי הצעות חברות.

הוא חזר מהמילואים ואני חיכיתי לשמוע שהוא אוהב אותי.

במקום, הוא הגיע עם "רשימת קניות" מה אני צריכה לעשות, כמה, למה ומתי.

אפילו שלום הוא לא אמר לי, או אולי הוא אמר, אבל אני?, אני חיכיתי לכך שהוא יאמר לי "אני אוהב אותך", או "התגעגעתי אליך".

בערב, אחרי שהשכבתי את הילדים ונכנסנו למיטה, הוא סובב את הגב ורצה ללכת לישון.

"אני כל כך עייף, לא ישנתי שבועיים" הוא אמר. ושמחתי, כי גם אני לא הצלחתי לישון בלעדיו, ואז הוא הוסיף ואמר "כמה בחורים נוחרים היו איתי בחדר!".

התרגזתי ואמרתי לו "לא ישנתי, כי אתה לא היית לידי, והתגעגעתי לגב שלך ולידיים שלך ולריח שלך! ומה שאתה מספר לי זה על הבחורים המגעילים שהיו איתך ועל זה שהם נחרו?!!?! לך תחתום קבע! (קללה מצונזרת)"

הוא הסתובב אלי וצחק.

אז בעטתי בו מהמיטה.

הוא נפל וקרא לי לא נורמאלית (כאילו דה?!)

קראתי לו בבון חסר רגשות.

הוא קרא לי אישה מעורערת וניסה לחזור למיטה.

התרוממתי על ארבע, וכלביאה הגנתי על הטריטוריה שלי (להלן: המיטה) ותפסתי גם את השמיכה.

הוא ניסה להפוך אותי מהמיטה תוך שהוא מושך את השמיכה (המנוול!) ואז הוא מצא חריץ בו הצליח להשחיל את עצמו חזרה למיטה.

קפצתי לו על הגב וקראתי "בושידו!!!!! בושידו!"

"דיייי!!! איזה משוגעת! די!!! אני עייף אומרים לך!!!!"

"מי זה אומרים? אתה וצוות הבנות במ"שלט?! לך לאמא שלך דביל! "

"בחיי את לא נורמאלית!" הוא אמר והתהפך. בן-רגע אני הייתי למטה והוא למעלה, אוחז בידיים (נטולות הציפורניים שלי) שלי ומצמיד אותן מעל לראשי.

"מה את רוצה?" הוא שאל, כולו מתנשף.

"אתה באמת רוצה לדעת?" עניתי, מתנשפת בעצמי.

"נו מה?" שאל.

אז התהפכנו וביצעתי בו את זממי. קשה לו להגיד, שיעשה.

עד כמה אתם מכירים אותי אנשים?

נראה מבחוץ שגיבשו עלי דעה די מגובשת, בקריאה מתגובות, מיילים ואחרים שאני מקבלת מאנשים שקוראים פה בבלוג (אך לא קשורים לחיים האמיתיים שלי) מתקבלת התחושה שהם כלל לא מכירים אותי.

לפני כמה פוסטים ואי אלו תגובות קיבלתי חמישה מכתבי "הזמנה".

חמישה.

אמנם אני מרגישה כאן מספיק פתוחה כדי לדון עם אנשים על הדעות שלי, על רצונות שלי ומרשה לעצמי להתפרק על הדף הוירטואלי ולהיות טיזרית, פרובוקטיבית וסקסית, אבל עשו לי טובה...

למה שארצה לדון עם מישהו על "התלבטויות דומות"?

ובכלל על איזה התלבטויות מדובר?

מאיפה לך לדעת שיש לנו התלבטויות דומות?

אני לא זוכרת שהתלבטתי בקול על משהו... אני צריכה לקרוא את כל השטויות שלי מחדש עכשיו כדי לחפש אותן?

התלבטתי אם לענות להם או לא, אז התייעצתי בחבר. מה נראה לך שהם רוצים? שאל החבר בגיחוך.  

אה... אני לא מזדיינת עם קוראים. תודה.

היה גם אחר, תגובונר, שהחליט שאני בוגדת באיש וזקוקה לטיפול זוגי או נפשי או לשניהם...

מי הזמין אותך לתת חוות דעת?! אני לא בוגדת באיש. למעשה אני די מחבבת את הבחור, ואפילו הבאנו ביחד שני ילדים חמודים לעולם. אההה... הוסיף התגובונר, את תבגדי בו. כי ככה את...

אז אמנם הגנתי בחירוף נפש על רעיון הבגידה, שכן, אני לא חייבת לבגוד בכדי להבין את ההגיון מאחורי כל בגידה. לא מדובר תמיד בחשיבה עם השחלות או עם הזין, לפעמים מערכות יחסים הן דבר קשה, ויש אנשים שזקוקים לעוד משהו בחיים שלהם, במיוחד כדי לזכור שהם חיים, אין מה לעשות. אנשים בוגדים.

אה. ופנטזיות הן דבר נ-ה-ד-ר!

גם האופציה למחוק תגובות (כשכבר אין כח להוכיח שאין לי אחות).

חוץ מהכתיבה כאן שמציגה חלק מאד קטן מהאישיות של הכותבת(כלומר אני) יש בי עוד הרבה דברים.

אני אמא, אשה, גננת, אחות, בת, דודה, גיסה, חברה ואהובה. אוהבת לבשל, לקפל כביסה ולשטוף כלים כשאני עצבנית.

אוהבת לבחון הכל בזכוכית מגדלת ואפילו יותר להסתכל על התמונה הגדולה.  

אני גאה, במיוחד בכך שאני לא נכנסת לכל מיני קוביות שאמורות להגדיר אותי.

אני אדם מיני ואדם מוסרי, אני משקיענית עצומה שלמדה גם לזרוק זין.

אני מאמינה בהמון דברים ולא מאמינה בכלום.

אני צוחקת רוב שעות היממה ויש לי שתי גומות, גם כשאני מדברת (למרות שאת זו בלחי ימין לא תמיד רואים).

יש כל כך הרבה דברים שאתם לא יודעים עלי.  (וכל כך הרבה דברים שהלוואי והייתם שוכחים...)

בקיצור.

לא באמת מכירים אותי.

זה לא בהכרח רע, נכון?