" אני לא מאמין .. " אמרתי לעצמי , וכן זה בהחלט לא היה אמין הבחורה הכי יפה יושבה לידי , הבחורה שאני מאוהב בה כבר מי כיתה ה' , כבר 6 שנים ברציפות , הנסיכה שלי היא ישבה לידי , והיינו לבד .
היינו רק אני והיא ..
~~~
השקט שהיה ביננו עיצבן אותי .
" אתה כזה דפוק ! " אמרתי לעצמי .
" מה ? " היא כניראה שמעה את ההערה המפגרת שלי כלפיי עצמי .
" כלום אני .. זה כלום .. " אמרתי בגימגום טיפשי .
ושוב , השקט פרץ לו ביננו . הרמתי את ראשי להביט בה , היא שיחקה עם שערה הבלונדיני שהרחתי את ריח הפטל שנדף ממנו . לפתע חיוך הופיעה עלפניה העדינות " אתה יודע שאני מריגהש שאתה מסתכל עליי " אמרה בעודה מרימה את ראשה להביט בעייני השחורות הפשוטות לעומת עייני הדבש המתוקות שלה .
" אז על מה רצית שנדבר ? " שאלתי בתקווה שלא יחזור שוב השקט .
" על משהו .. " היא אמרה מחוייכת " אבל ניצטרך לעשות זאת במקם אחר , שיעור ביולוגיה עומד להתחיל , כדי שנלך .. " .
צפיתי בה קמה , מנהרת את עצמה מהדשא מסתובבת אליי , ומושיטה את ידה הדקיקה לכיווני .
הושטתי יד מהוססת בחזרה אך לא מהרתי להחזיק בידה , מששתי את אצבעותיה הדקיקת , וליטפתי את כף ידה הקטנטנה והיא ? היא רק עמדה שם עם חיוך קסום ונתנה לי לעשות לי קירצוני .
אחרי 6 שנים שלמות שאפילו לא הצלחתי לדבר איתה חוץ מיפעם אחת על סדר הישיבה וזה גם לא הצליח לי בגלל שזואי הפריעה לנו , אני כאן איתה מלטף אותה .
הצלצול הרועש הפריעה למחשבותיי , אחזתי בידה וקמתי במהריות מנסה שלא למשוך את ידה יותר מידי .
התחלנו להתקדם לשערי היציאה מי בית הספר , לא הפריעה לי כלל שאין שומר בכניסה או שאני מבריז משעור ביולוגיה דווקא ביום שיש לי בוחן חשוב , התמקדתי רק בה , ובידינו המוחזקות יחדיו .
יצאנו מי שערי בית הספר .
אחרי הליכה קצרצרה ומפותלת הגענו לבניין אפור ענקיי . שיערתי שיש בו לפחות כ - 14 קומות .
היא משכה אותי אחריה וניכנסנו לבניין .
התחלנו עללות במדרגות , עלינו ועלינו .. מידי פעם היא הייתה נעצרת מביטה בי ואז ממשיכה להתמקד בעלייה .
המדרגות ניראו כאילו הן לא הולכות להיגמר , כל פעם שחשבתי שכבר הגענו נימצאה עוד מדרגה לעלות בה אבל נהנתי מי זה כולכך , נהתי שידינו עדיין מוחזיקם יחד וניראה שהם לא רוצים להיפרד אחד מהשני , נהנתי מי מבטייה הפיתאומיים , נהנתי מהעובדה שאני לא מתחיל להתעייף הרי אני לא בדיוק ספורטי ואפילו ת'מדרגות בין המיסדרון לכיתה שלי אני מיתעצל לעבור כל פעם , אבל פה לא הרגשתי אפילו כאב קטן ברגליי .
אחרי כמה שעות טובות , המדרגות ניגמרו ומולנו התייצבה דלת שחורה ועבה .
היא פתחה את הדלת ,ושנינו ניכנסנו יחד דרכה באותו הזמן , בגלל גודלה הרחב למדיי . היינו על גג הבניין , חושך מאיים שרר לו כבר בחוץ " מעניין כמה זמן עלינו ? " תהיתי לעצמי .
הבטתי בה שוב , הרגשתי שוב איך השקט כבר פורץ אלינו והחלטתי לנסות שוב את השיטה של השלאה המרכזית שהכל התחיל בגללה .
" אז .. מה רצית להגיד לי ? " אמרתי דיי בשקט , מפחד להרוס את הרגע .
היא הפנתה את ראשה אליי , הסתכלה בי רגע אחרוך ואמרה בקול מפתה : " מה שרציתי להגיד .. " היא התחילה להתקרב אליי " בעצם , אי אפשר להגיד אלא רק לעשות " היא התקרבה עוד יותר אליי בצעדים קטנים עד שכבר יכולתי להרגיש את נשימותיה הכבדות על סנטרי .
שפתייה היו קרובות , כולכך קרובות ..
עצמתיי את עייני , ועשיתי צד קטן ו ..
בום ! , משהו חזק פגע בראשי . פתחתי את העיניים מגלה שאני יושב עדיין מתח לעץ , על יד זואי .
" מה מה ? נירדמת לי לכל ה - 45 דקות של השיעור החופשי " היא כעסה .
" אהה .. " נהנחתי לי בשקט , הנחתי את ראשי שוב על גזע העץ .
" הייתי צריך לדעת " מילמלתי בשקט " הייתי צריך לדעת שכל זה טוב מידי מכדי להיות אמיתי " .
" היי צפרדע .. " לפתע הופיעה מולי צל גדול ומוצק . הזדקפתי לי והרמתי את ראשי להביט בצל המאיים , מאט טרנר עמד מעליי עם גופו המוצק והשרירי .
מאט טרנר היה הילד הכי שנוא אליי בכל בית הספר , כמובן שכמו שכולכם תנחשו הוא היה בין החבורת " הקולים " , ממש .. עם הוא קול אני .. אני .. תרנגול ? טוב עזבו , אין לי דוגמא טובה אבל בכל זאת הילד הזה הוא סך הכל שרירים ו .. וזהו ! , יותר כלום .
נכון , הוא היה אלוף הכדורסל של בית הספר שלנו , אבל תעשו טובה כולנו יודעים מה עתידו , הוא יהיה ספורטאי כושל שידפוק את הברך שלו ולכן כבר לא יוכל לשחק וישב כל היום לבדו בבית , בגלל שאישתו התגרשה ממנו מהסיבה שבמוח שלו אין כלום ושוהא כבר לא מועיל .
" מה האידיוט הזה רוצה ממני עכשיו ? " חשבתי בעצבנות .
והתשובה לא איחרה לבוא " הכדור .. " הוא סינן והצביעה לכדור שהיה מונח על ידי .
" זה מה שפגע לי בראש אה .. ?! " סיננתי בשקט .
הושטתי את ידי לכדור הכתום , ומסרתי אותו בחוזקה לכיוון מאט ופה , כבר התחרטתי ..
ממש מקווה שאהבתם את הפרק ^^ ,
יואוו זה כזה מאכזב שזה היה רק חלום נכון ? מיסכן ..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
