יש פעמים בחיים שאתה עוצר להביט על עצמך,בדרך כלל זה קורה לאנשים בימי הולדת או בהקשר של מוות של מישהו קרוב,מעיין שיחת פנינו לאן עם עצמך. 

אצלי זה בדרך כלל בא ביום מעפן רגיל באמצע הלילה בלי שום התראה .  

אז ככה אני בן 20 וחצי סמל (אוג 12 עד מתי),שנה לפני שחרור אני ג'ובניק אבל בבסיס שמרוחק מהבית שלי בצורה כזו שאני שורף 6 שעות כול יום בממוצע בתחבורה ציבורית(יותר ממה שאני בבסיס). בגדול יש לי תנאים טובים בסופו של דבר, אבל בתכלס אני רוצה למות . אני וצהל לא נועדנו זה לזה הבעיה שלצאת אחרי שנתיים מהצבא זה לא קל אז אני והוא יוצרים פיצוצים אחד לשני עד שאני אשלח לכלא או שהוא יוותר או שאני אשתחרר.  

אבל לא הכול רע יש לי גם לימודים ,טוב מכינה ללימודים ,אני רק צריך להחליט למה הם יכינו אותי  ולאן, ומאיפה אני אשלם ללימודים ואם הם יהיו בארץ או אולי בחו"ל.? 

על אהבה אין מה לדבר - כי אין ,מאז הבדיקה של האיידס שיצאה שלילית(יאי אין לי איידס) אני לא התחלתי עם אף אחד לא זרמתי עם אף אחד לא יצאתי לא חשבתי ואני כנראה גם לא יעשה בזמן הקרוב מה שמוביל לפסקה הבאה 

קבלה /השלמה עצמית -השלמתי עם זה שאני גיי ואין מה לעשות עם זה אבל אני לא מקבל את זה,אם הייתי יכול הייתי מגרש את עצמי מהבית אבל אין לי בית ואני לא יכול (למרות ההומור קרש זה ניהיה כבר לא מצחיק ,אני חייב לחזור לקב"ן לפני שאני יעשה משהו מטומטם שוב) 

אבל בגדול המצב שלי בסדר לא.? יכולתי להיות תקוע בספינה או לחיות באוהל בשטחים .. אני בסדר, באמת . 

אני מקווה... 

לילה טוב ,למי שלא קרא את זה..

(מצטער על בזבוז זמנכם..)