שמי תל אביב הקרירים התכסו בשמיכת עננים.
זה היה תחילת חודש אפריל. מזג האוויר ההפכפך גרם לרוי להצטנן, אך זה לא מנע ממנו להדליק סיגרייה.
עיניו התכולות הזדהרו, הופכות למעין תמיסה זהובה-כחולה, כשהצית את קודקוד המלברו לייט. הוא נשם את הטבק לעמקיי ראותיו, מתענג על הרגע, ורשף את העשן בסילון אפרפר סמיך.
הדירה השלישית באלנבי 24 נמתחה בדממת אל חוט.
תלתליה הזהובים של מאיה דגדגו את בית החזה החשוף שלו. היא שכבה עליו-ערומה כביום היוולדה-ונשמה את שאריות הזיעה המהולה במושק הטיבעי שלו באיטיות. ריח של סקס עמד באוויר.
ממקום תצפיתו הוא לא ראה את פניה אך ידע שהיא מתבוננת בנקודה לא ברורה בקיר, מהורהרת.
הוא הכיר אותה כבר שלושה חודשים.
רוי זכר את הרגע בו שפתיו התעקלו בחצי חיוך כשנפגשו במועדון מוזנח בפאותיה של יפו.
הדרך בה רקדה סיקרנה אותו. הוא ניגש לדבר איתה מפינת הבר. מזגזג בין השולחנות, מתהלך שיכור ברחבה הגועשת אנשים, פורע את שיערו השחור-פחמי.
מאיה דחתה אותו על הסף. "אני לא יוצאת עם גולנצ'יקים" ובזו נגמר דו-השיח שלהם. הוא שכח שעל אמת הזרוע שלו נחרט הסמל של יחידת גולני. אביו נפטר במהלך שירותו בגולני ולכן, מכל הציפיות הרודפות אותו, הוא נשלח לשם.
רוי לא הכיר בדחייה. הוא לא ידע להתמודד עם כישלונות.
לאחר כמה דקות דחק לבין כפות ידייה את מספר הטלפון שלו ולחש לארפקסת אוזנה "תתקשרי כשתתחרטי. "
ליום למחרת היא התקשרה. הם קבעו בבר שכונתי.
מאיה אהבה לאבד את עצמה בתוך האלכוהול.היא לגמה שישה שוטים וכתבה על מפית בכתב יד מעוגל 'איפה אתה גר? '.
חיוך לכד את שפתיו.
החדר התכסה בעננות עשן בהירות.
הוא ידע כל הבעה בפניה כשהזדווגו, כל תנועת גוף כשהיא היטלטלה בהנאה תחתיו, כל גניחה שחמקה משפתייה המשורטטות.
אור הירח האנמי טייל על גופה והזיעה נצנצה על רגליה הארוכות. בית החזה שלה עלה וירד באיטיות.
צלצול טלפון קטע את רצף מחשבותיהם.
"אני צריכה ללכת" זרקה לאוויר וקמה.
ליבו של רוי התכווץ.
"כבר? ".
במהירות הבזק, לבשה את חוטיני התחרה, כיפתרה את חולצת המשבצות, רכסה את הג'ינס השחור. "הזדיינו, נהננו, אבל אני צריכה לקום מוקדם מחר. "
רוי אהב להתבונן בה. הוא הביט בעינייה הירוקות שמוסגרו במסגרת ריסים עבות, באפה הסולד, שפתייה העבות. כל הפריטים האלו ניראו כאילו אויירו ע"י אומן. פניה העגולות התעטרו עצמות לחיים גבוהות שניראו כרכס הרים שגדל על לחיה. היא אספה את תלתליה לזנב סוס מסורבל.
"ניפגש מחר שוב? . " התעניין. עשן הסיגרייה התפתל סביבו.
עינייה ריקדו אליו בחיוך. "תסמס לי ואבוא לכאן. " 
רוי בלע רוק בזמן שרסיסי מחשבות פעמו בראשו. הוא התיישר במיטתו.
לא חלפו שישים שניות עד שמאיה נעלמה כלא הייתה.
הנער הטיל את עצמו על המזרן בחזרה. טעם חמוץ של אכזבה מילא את פיו.
רוח קרירה נשבה מהחלון. הוא לא אהב את ההרגשה שהכאיבה בביטנו.
גופו התכווץ.
'כדאי שאפסיק להיפגש איתה' פסק. אך פיסת המחשבה הזו העבירה בו צמרמורת חדה.
שניות אחדות לפני שנטרף בשינה, הזמן היחידי בו המוח נודד בין שינה לערות, הבין שהתאהב.

אידיוט.