לשמוע עוד ועוד עצב , ועוד אנשים שפוגעים בעצמם ועוד אנשים מדוכאים . אני כבר לא תמימה .
מגיל שלוש כבר חשבתי שאני לא תמימה . אני הייתי תמימה עד עכשיו .
ואולי אני עדיין תמימה , כל הקטע הזה של לחשוב יותר מדי ולרחם על עצמך קורה לכולם , אבל מה שאתה עושה עם הרחמים העצמיים האלה זה רק שלך ולאף אחד כבר לא אכפת . הם ישימו עליך זין כי מי אתה בכלל לעומת התמונות המהממות שהם העלו לפייסבוק . והרחמים העצמיים שלהם הם רק לגבי כמות הלייקים שיהיו . ומצד שני אני פאתטית בעיניהם , מעשנת אפלה , מתרחקת עבריינית , והם בטוחים שכל חיי סובבים סביב להיות עצובה .
ואם אני לא שולטת בזה .
אם אני לא שולטת בעצב שלי ? אם אני רואה פתאום מוות כפתרון מעולה . מה אז ? באמת זה ישנה לכם ? ואם אני יראה לכם שאני מרגישה יפה היום מה תעשו אז תפסחו עליי כאדבר לידכם . ויש מס' דברים שיכולים לשמח אותי : קיץ , גברים יפים , תחתונים , סיגריות , אנשיפ אופטימים . ומצד שני אני יכולה בעוד יותר קלות למצוא את הדברים שעושים לי רע : את , החברים שלי , הטעויות שלי , הבחירות שלי , הסדר יום שלי , ההתנהגות שלי .
אני לא מבינה מה יש לך לעשות איתי ? מה את רוצה ממני ? את מרחמת עליי כאילו ? שאת ככה עושה לי טובה שאת עונה לי בטלפון ? .
הלוואי שאני יהיה שמחה ואפסיק לחפש את החרא בדברים , זה פשוט שזה כל כך קל . ולאף אחד לא אכפת .
כינוי:
raul
בבלוג זה
בכל הבלוגים
