אז תודה, למ"כית שלי בטירונות, שאמרה שאם אני אפרוש עכשיו ההורים שלי יהיו פחות גאים בי.ותודה לרופאה, שטיפלה במחשב במקום להתרכז בי, המטופלת.
ותודה גם לחופ"ל, שלקחו לו 4 שבועות שלמים להוציא לי הפניה לבדיקה שמגיעים אליה בלי לקבוע תור.
ותודה כל הסגל בפלוגת מרץ 13 בגדוד, שיום אחרי יום משך אותי עם טופס טיולים, פשוט ככה. למרות שההחלטה כבר נעשתה, היה סד"כ נמוך והרי צריך לשמור.
ותודה לסגל בבה"ד 7, שבמהלך הקורס לרגע אחד לא טרח להתייחס לעובדה שאני בחורה אחת בקורס של חמישים בנים.
ושוב תודה לכם, על ששיקרתם לי לגבי השיבוץ שלי אחרי הקורס, למרות שעברתי התקף חרדה רציני.
ותודה לקשר"גית של הגדוד, שאמרה שכל מה שאני מרגישה לא לגיטימי.
ולמ"פ מפקדה, שאמרה שאין לי סיכוי לצאת מפה.
ולמג"ד, שגרם לי לבכות.
וגם לקשר"ג המחליף, שהחליט שהוא פסיכולוג ולא הבין כמה שהמצב שלי לא תקין.
ולרופא בגדוד, שהייתי צריכה להתחנן בשביל הפניה למיון. חס וחלילה לפינוי, כמובן שהפניה ליום חמישי על חשבון הזמן הפנוי שלי.
ושוב למ"פ מפקדה, שכנראה מעולם לא תייקה את הבקשה שלי לקב"ן.
ותודה גם לקב"ן בכלא, שלא ראתה שאני במצוקה, פשוט כי אני באה מרקע נורמטיבי ומעולם לא הייתה לי בעיה עם מסגרות.
ותודה גם לרופאה בר"מ 2, שהחליטה שכנראה לא מגיעה לי שום טיפול, או אפילו מרשם לתרופות, ומתכננת לשלוח אותי בחזרה לבסיס כנראה ביום ראשון.
יום אחד, אולי מישהו יבין.
מעולם לא הייתי כ"כ מתוסכלת מחוסר הגיון.
כ"כ קשה לי עם חוסר הידיעה. לקחו ממני את היכולת לראות ולתכנן קדימה.
ואני משתגעת.
התייחסו אליי כאילו אני שקרנית, מניפולטיבית, "חותרת".
אני באמת לא.
התגייסתי עם המון מוטיבציה.
התגייסתי מרצוני החופשי להיות לוחמת. וכשזה לא הסתדר עדיין רציתי לתרום ולהיות משמעותית בתוך המערכת.
מיום ליום האוויר הולך ואוזל אצלי.
קשה לי.
בריאותית ונפשית.
ואני לא מקבלת אפילו שמץ של מענה. לא ניסיון.
הפניות חוזרת ונשנות לרופאים שאין להם תורים פנויים בחצי שנה הקרובה לפחות, חוסר מוחלט של הבנה במצב שאני נמצאת בו, איך לטפל בזה וחוסר יכולת מוחלט להתייעץ עם מומחים.
כמובן שזה לא מסתכם בזה, ויש שיחות שחוזרות על עצמן לפחות פעמיים בשבוע עם הקצין, על כמה אני מגזימה, ושאין סיבה שאני אהיה בחרדות לגבי המקום שאני נמצאת בו.
חלמתי להגיע גבוה.
גרמו לי להתרסק למקום הכי נמוך שאפשר, ועוד לחשוב שיכול להיות גרוע יותר.
שום דבר לא עוזר, ואני אובדת עצות.
יום אחד אולי הם יבינו לאיזה נזק הם גרמו.
אולי באמת צריך להכניס את הקנה לפה עם מחסנית בהכנס ולחכות לתגובה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
