זהו כמו המשך לפוסט "כולם יודעים לכתוב?" שפרסמתי לפני... חודש?
אז מה עושים ומה לא עושים כשכותבים סיפור? הנה כמה מהדברים שעולים לי בראש. בעתיד אולי יהיו עוד פוסטים דומים.
1. שומרים על רצף אירועים נכון
"רוני, מה קרה?" שאלה אימה שהתפרצה לחדר.
אל תכתבו ציטוט לפני שהדמות נכנסת לתמונה. תעשו הכל בסדר הנכון של
האירועים; קודם צריך היה לכתוב שהדמות התפרצה לחדר, ורק אז לכתוב את מה שהיא אמרה.
2. נותנים שמות אחרי מחשבה
בין אם זה שם לדמות, ובין אם זה שם למקום או מבנה, אל תתנו שמות
שנשמעים מגוחכים כשאומרים אותם בקול, או שמות שלא ניתנים להגייה. תחשבו טוב לפני
שאתם בוחרים שם, ותנסו גם להגיד אותו בקול. תזכרו גם לתת לכלל הדמויות שלכם שמות
שלא נשמעים דומה.
3. לא מתארים בצורה מפורטת דברים מיותרים
היי, קוראים לי
אליס, אני בת 13 עוד מעט, יש לי שער חום ועיניים גם חומות (לא משהו מיוחד אני יודעת).
לאמא שלי קוראים אלה, היא בת 33, יש לה שער בלונדיני ועיניים ירוקות, לאבא שלי קוראים
דן, הוא בן 34, יש לו שער חום ועיניים חומות, וגם יש לי אח קטן בן 8, קוראים לו נתן,
יש לו שער בלונדיני ועיניים ירוקות. לחברה שלי קוראים בלה, היא בת 13 ויש לה שער בלונדיני
ועיניים כחולות (היא יותר יפה מימני לדעתי אבל היא אומרת שלא).
לצורך העניין,
זה מסיפור אמיתי שקראתי פעם (רק את ההתחלה שלו). אל תעשו דבר כזה אף פעם. זה משהו שקורה
בעיקר כשמתארים דמות חדשה, או כמה דמויות חדשות. זה בדרך כלל נובע מכך שבוחרים תמונה
לפני שבוחרים איך הדמות שלכם תיראה, ואז פשוט מנסים לדחוף למשפט (או יותר) את כל התיאורים
מהתמונה שרק אפשר. למי באמת אכפת אילו פרטים היו על הנעליים של הדמות ואיזה כתפיות
היו לשמלה הלבנה שלה? אלא אם אתם כותבים סיפור עם נושא אופנה, תיאורים מינימליים יספיקו.
אם אתם נורא רוצים בכל זאת, לפחות אל תעשו את זה בבת אחת. המוח האנושי לא יכול לקלוט
יותר מידי מידע בבת אחת - הוא יתבלבל. תחשבו על איך שאתם מכירים אדם חדש: בהתחלה אתם
רק שמים לב לשיער, לסגנון הלבוש, אולי לעיניים, ולאט לאט אתם מגלים עליו עוד ועוד דברים
- אבל לא בבת אחת את הכל!
4. לא עושים דמויות "מרי סו"
היי, אני רוני .
אני בת 13 מתל אביב . אני ילדה יפה כל כך! אני פשוט מאוהבת בעצמי! אני הילדה הכי יפה
בכיתה, כולם רוצים להיות איתי . (גם כן מסיפור אמיתי)
דמות מרי סו
היא הדמות "המושלמת" (לאו דווקא מתייחס לבנות, זאת יכולה להיות גם דמות זכר),
הדמות שלא יכולה להיות קיימת. הרבה כותבים מתחילים עושים את הדמות שלהם הכי טובה, הכי
יפה, הכי חכמה, הכי מתחשבת. זאת שכל הבנים מתאהבים בה, זאת שכל הבנות חברות שלה, זאת
שהכי חזקה ולא יכולים להתעלות עליה. אז ככה, לא יכול להיות יצור אנושי כזה. זה גם לא
מעניין לקרוא על מישהו כזה. איך בדיוק הקוראים אמורים להבין את הדמות ולהתחבר אליה?
אולי כי היא "כל כך יפה שאף אחד לא מסתכל על האופי שלה והיא סובלת בגלל זה"? לא.
תעשו את הדמויות
שלכם ריאליות, כאלה שיש להן מעלות ויש להן מגרעות. לא יכולה להיות דמות שפשוט הכי-הכי
בכל דבר. וגם כשדמות היא הכי הכי במשהו, זה לא אומר שהיא תמיד תצליח בו - אנשים עושים
טעויות, ולאנשים יכול להיות "מזל רע".
5. לא ממציאים עבר טרגי לכל דמות
שמישהו יסביר לי
למה לכל דמות בסיפור צריך להיות עבר טרגי. מה, דמות לא יכולה להיות מעניינת אם יש לה
הורים ומשפחה נורמלית? איך זה שלכל הדמויות, חוץ מאולי דמות וחצי, יש עבר טרגי? לכמה
בני אדם שקשורים זה לזה יש עבר שמלא במוות ורצח והתעללויות או נטישה מצד ההורים?
אז בבקשה
תפסיקו. אל תעשו דמויות עם עבר כזה ש"לא נכנעות בכל זאת כי הן הבטיחו לעצמן",
אלא אם כן זה באמת חשוב לעלילת הסיפור.
6. לא כותבים סתם פרקי "יום-יום" משעממים
לא קרה היום כלום? אז למה את מספרת לי?
יוצא לי הרבה מאוד פעמים לקרוא סיפורים שתוכן הפרקים שלהם יבש, לא נותן שום דבר שיגרום לקוראים לרצות להמשיך
לקרוא את זה. פרקים שמה שקורה בהם זה בעיקרון תחילת יום רגיל, מעשה של יום-יום קצר,
שיחת חולין קצרה בין חברים, וזהו, נגמר הפרק. לחילופין, זה יכול להיות מעשה ארוך, או
שיחות ארוכות בין חברים, אבל גם כך הפרק נשאר יבש וחסר תוכן. לדוגמא, קראתי פעם סיפור
שנקרא לוחמות האופל, ובאמת שהכותבת כתבה יפה ובצורה ארוכה ומפורטת, אבל היה
פרק אחד שנחרט לי בזיכרון כמגוחך - הפרק היה ארוך מאוד ומלא שיחות בין אנשים, אבל כל
הפרק התנהל בנסיעת אוטובוס לבית הספר. נסיעת אוטובוס שנראתה לי כמו נצח, וכל מה שהיה
בפרק זה השיחות בין התלמידים שנזכרו במעשי עבר בבית הספר ותיאורים פה ושם של המראות
מחוץ לחלון האוטובוס. הנסיעה אמנם נמשכת חצי שעה, אבל באמת שאין צורך לבזבז חצי
שעה מחיי הקוראים בנסיעת אוטובוס מדומה. תמשיכו הלאה!
7. מסיימים
פרקים במשפט גמור
כמו כל אחד
אחר, גם אתם רוצים לגרום לקוראים שלכם להמשיך לקרוא את הסיפור שאתם כותבים. אני מבינה
אתכם, כמובן, אבל תחשבו על דרך יותר מקורית מלנסות ליצור מתח על-ידי כך שאתם לא מסיימים
את השורה האחרונה בפרק שלכם ברגע שאמור להתגלות משהו חדש. משפט סיום כמו "היא
הסתובבה לאחור ו..." לא תורם ליצירת המתח. זה גרוע. באמת שאין לי דרך אחרת
לתאר את זה. זאת דרך מאוד פרימיטיבית לנסות לגרום לקורא לרצות עוד. תאמינו לי, לכתוב
משהו כמו "היא הסתובבה לאחור וראתה שמאחוריה עומד אדם רחב כתפיים, לבוש כולו שחור,
עם מבט מרושע בעיניו" (לא הכנסתי הרבה מחשבה במה שכתבתי כרגע, תסלחו לי אם זה
נשמע פלצני) יצור הרבה יותר מתח אצל הקוראים מאשר המשפט הלא-גמור שכתבתם. תסיימו את
הפרק בצורה מסתורית אם אתם רוצים, אבל לא בצורה לא-גמורה.
8. לא כותבים
מתוך לחץ
אל תכתבו פרקים
כשאין לכם זמן. אל תכתבו פרקים קצרים בגלל מחסור בזמן. אל תכתבו פרקים כי הקוראים שלכם
לחצו עליכם. אל תכתבו פרקים אם אתם לא מרגישים שאתם יכולים לעשות זאת באותו הרגע בצורה
הכי טובה שאפשר. לכתוב לקוראים שלכם "אני יודעת שלא כתבתי פרק טוב" אחרי
שפרסמתם פרק מחוסר ברירה, רק כדי לספק את הקוראים, זה לא בסדר. לא אהבתם את מה שכתבתם?
תמחקו מהר ותכתבו מחדש. אין לכם רעיונות? אין "מוזה"? תנסו לשאוב השראה מכל
מקור אפשרי (ואני לא אומרת לכם להעתיק פה רעיונות של אחרים). תנסו לעצור לרגע
לחשוב, בשקט, במקום נעים, בלי שום הסחות דעת מסביב. לכתוב מתוך לחץ אומר שבסופו של
דבר, הסיפור לא יצליח, והפרקים יהיו ריקניים ולא מעניינים.
9. לא כותבים
בצורת דו-שיח
אני: היי,
איתי!
איתי: היי, מה
שלומך?
אני (בקול עצוב):
האמת, לא משהו...
זהו דו-שיח. דו-שיח
יכול לשמש מחזות כצורה קלה לשחקנים להבין מי צריך לומר איזו שורה. דו-שיח לא נועד לסיפורים,
אז בשום פנים ואופן אל תכתבו אותם כך. כדי להסביר מי אמר מה בסיפור צריך להשתמש במירכאות
ובאמרתי, אמר, וכל צורה אחרת שאפשר להציג זאת (צעק, התלונן, רטן, כעס וכולי, דברים
שבמחזות מוחלפים ע"י הוראות במה).
10. מתחילים סיפור בצורה מקורית
מתוך סיפור מס'
(1): "לקום, לורה."
מתוך סיפור מס'
(2): "אלי!" צעקה נועה באוזנה של אלי שעדיין ישנה. "אנחנו מאחרות לבית הספר!"
מתוך סיפור מס'
(3): "נטשה!" אמרה אמא של נטשה. "קומי, את מאחרת לבית הספר!"
והייתי יכולה
להמשיך ולהוסיף דוגמאות כאלה, כי זה קורה המון. אין לי בעיה למצוא עוד לפחות עשרה סיפורים
שמתחילים בתקומה בבוקר והתארגנות לבית הספר. זאת אחת מההתחלות הכי נפוצות לסיפורים
בקרב חובבנים (אל תיקחו את המילה כעלבון, כל מתחיל הוא בעצם חובבן). התחלה לא-מקורית
ונפוצה ביותר נוספת, וגרועה אף יותר לדעתי, היא כשהדמות מתחילה להציג את עצמה ב"היי,
אני (שם) ואני בת (גיל)".
11. לא מכינים פוסט דמויות
עמוד דמויות יכול
להרוס סיפור. עמוד דמויות הורס את גורם ההפתעה, במידה כזו או אחרת (תלוי בכמה חשפתם
על הדמויות). הוא יכול לגרום לסיפור להיות צפוי ולקחת מהקוראים חלק גדול מהמקום לדמיון.
לקורא מוצגת תדמית ואופי מסוימים שהכותב החליט להציג בפניו, והקורא לא יכול לדמיין
בעצמו דברים שהיה מדמיין אילו לא היו מספרים לו כבר הכל על הדמות. לדוגמא, תחשבו על
איך הייתם חושבים על אדם כלשהו אילו מישהו היה מספר לכם כל מה שהוא רק חושב עליו. לא
הייתם מתחילים מאפס וחושבים עליו רק מה שהוא מציג מעצמו, אלא הייתם מתחילים מהדברים
שאמרו לכם. זה יכול לעבוד לרעה. למשל, אם סיפרו לכם שאותו אדם הוא אדם מאוד טוב, והוא
עושה מעשה קטן שלא כל-כך טוב בעיניכם, בגלל שהרף של ה"טוב לב" שלו היה גבוה
אצלכם בהתחלה, זה הוריד מהערך שלו בעיניכם. לעומת זאת, אם זה היה קורה כשאתם לא שמעתם
דבר עליו, לא הייתם מבחינים בדבר קטן כזה, וערכו לא היה יורד בעיניכם.
תחשבו על זה שכשקוראים
ספר, הכל נתון לדמיון הקורא, והקורא יכול לקחת הכל לאיזה כיוון שירצה ולהבין הכל איך
שנראה לו. אין בספרים עמוד דמויות, ולא מספרים לו איזה דמויות יופיעו, כמה דמויות יהיו
ואיך הן נראות בדיוק.
לעומת זאת, אתם
יכולים להכין עמוד דמויות מלא לעצמכם ולשמור אותו כמסמך על המחשב – ולעולם לא
לפרסם אותו חלילה – בכדי שיהיה לכם יותר קל להיזכר באיך כל דמות נראית, מה שמה של
כל דמות, ומה הקשר שלה לאחרות.
12. עושים או לא עושים רשימת "קוראים
קבועים"?
אני נגד רשימת
"קוראים קבועים". זוהי לא יותר מרשימת "לינקים ופרסום נוסף
בחינם" לכל מי שרק יבקש, כי הוא אמר שהוא כביכול נהנה מהסיפור. אם מישהו רוצה
להתעדכן בסיפור שלכם, הוא יחזור, אל תדאגו. אתם לא צריכים להחזיק בכוח אנשים ולכתוב
להם בכל פעם שיש עדכון. אם הם באמת קוראים קבועים, הם יחזרו לקרוא בקביעות, הרי
מכאן מגיע השם! להציע מתנות לאנשים כדי שיהיו קוראים קבועים זה מטופש. לנסות
"לשחד" קוראים בספוילרים כדי שיעשו מנוי, גם זה לא רעיון טוב. אל תתנו
שום מידע נוסף לקוראים! למה שהם ירצו לקרוא את הפרק הבא כשהם כבר יודעים מה יקרה
בהמשך, כי אתם ברוב טובכם גיליתם להם?
אם אנשים אוהבים
את מה שאתם כותבים, הם ישמרו את אתכם במועדפים ואולי אפילו ישמרו בזיכרון את שם הסיפור.
13. לא נותנים חוות דעת אישית על הסיפור שאתם עצמכם כתבתם
לתאר את הסיפור
שלכם כדבר הכי טוב שהוצג לאנושות אי פעם, לא עושה אותו סיפור מותח, סוחף, סוחט דמעות,
דרמטי, מרגש, מרתק ומדהים כמו שאתם מציגים אותו. האמת היא שזה יכול ממש להוריד מערכו
כשהקוראים יגלו שהוא בעצם ממש לא כמו שתיארו אותו. זה בסך הכל יעלה גיחוך על פני מי
שקרא את זה, ולא כי זה כל כך מצחיק, אלא בגלל השחצנות שלכם. אל תבקרו את הסיפור שלכם
בצורה חיובית כל כך כי אתם חושבים שזה הכי טוב שיש, תבקשו ממישהו אחר שיבקר את מה שכתבתם
ותראו שיש מה לתקן ויש איפה להשתפר. תמיד יש מקום לשיפור, אצל כולנו. כמו כן, אל תמעיטו
מערכו של הסיפור שלכם רק כדי לקבל תגובות עידוד ותמיכה, ספק אמיתיות וספק מרחמים. אם
אין לכם משהו אמיתי לכתוב על הסיפור שלכם, תשאירו את זה לקוראים, ואולי אפילו לביקורת
שלי שאולי תגיע גם אליכם.
מה עוד עושים או לא עושים שלא כתבתי בפוסט הנוכחי או בפוסט ההוא?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
{מבקרת סיפורים}