כתיבה, זה כל הסיפור

אני נאלצת לאכזב אתכם ואת עצמי ולהודיע שאני מקפיאה את סיפור.

אני פשוט שמה לב שכבר אין לי ממש חשק לכתוב את הסיפור הזה. לא שאני מתכוונת לוותר על הסיפור הזה, ממש לא! להפך, אני רוצה להוציא לאור את הסיפור הזה, ואני מקווה שאצליח. מה שאני העלתי עכשיו זה רק טיוטה ראשונה של הסיפור, זה הכל. אני מתכוונת לשנות ולתקן המון בפרקים, ואני לא רוצה לבלבל אתכם. אז הסיפור רק מוקפא כרגע, מה שאומר שאני אמשיך אותו, אבל לא בימים אלה. הרי כל הקטע בלפרסם סיפור כאן הוא הכיף בזה, לא? ואם אני, הכותבת, לא נהנית, אז הקוראים עוד פחות יהנו כי אולי זה ישפיע על כתיבת הפרקים. אז לא, לא עכשיו.

מה שכן, אני עובדת עכשיו על סיפור חדש. הוא שונה בהרבה מהסיפור הזה, בכתיבה שלו ובעלילה. קליל יותר, מצחיק יותר (אני אשתדל שזה יהיה לפחות קצת משעשע), ובקיצור... משהו שונה לגמרי מהסיפור הקודם, אבל אני חושבת שתאהבו אותו. סתם תחושת בטן ;)

כבר בחרתי שם, ואני חייבת להגיד שאני אוהבת את השם, ועיצבתי גם לוגו בשביל הסיפור. כרגע אני בתכנון פרטי הפרטים, כמו שאני אוהבת לעשות לפני שאני מתחילה בכלל לכתוב אותו. למרות שהוא כבר נכתב קצת, אבל לא הרבה. אני רוצה בהתחלה לכתוב אותו קצת יותר, ואז אני אפרסם אותו, כדי שלא יהיו פערי זמן גדולים בין הפרקים, כמו שהיה בסיפור הקודם.

בינתיים, יש איזשהו קטע קצר מאוד שכתבתי לפני די הרבה זמן, ואני פשוט לא מצליחה להמשיך אותו. אני לא יודעת. אולי בגלל שזה נושא די אישי ורגיש בשבילי, אז קשה לי לכתוב לו סוף. אבל אני בכל זאת רוצה לפרסם אותו כאן, ואני אשמח אם תקראו אותו

אשתו של החמור.

אשתו של החמור היא אתון. ככה אמא אמרה לי כשהייתי קטנה.

אבל אז אבא התערב ואמר שאמא טועה, שאשתו של החמור היא חמורה.

"למה את מכניסה לילדה שטויות לראש?" הוא מלמל בכעס, מחזיק בקבוק וודקה. אמא שתקה.

"אשתו של החמור היא חמורה בדיוק כמו בעלה, ולפעמים אפילו יותר," אמר לי "כמו אמא שלך. אמא שלך היא החמורה הכי גדולה ביקום כולו, וכולם מאשימים אותי רק כי אני הגבר. איזה עולם זבל, איזה אישה חמורה".

ראיתי דמעות בעיניים של אמא, והיא פנתה לצאת מהחדר.

"בואי לפה," הוא תפס בידה באגרסיביות. אמא הביטה בו בעצב. "מה את בוכה לי, מה? את תמיד מחפשת הזדמנות לעשות הצגה לעולם, להוציא אותי רע, מניאק, זבל, להוציא אותי חמור. אבל האמת היא שאת החמורה פה. את חתיכת זונה, זה מה שאת. שמעת, ילדונת? אמא שלך זונה, וכשתגדלי גם את תהיי זונה, כי זה בדם שלך, שלכן. כולכן אותו דבר," הוא צעק.

"בבקשה, לא ליד הילדה," התחננה אמי.

"סתמי כבר, כלבה," סינן וסטר לה. אמא ייבבה.

תודה על תשומת הלב, שיהיה לכם שבוע נפלא