כתיבה, זה כל הסיפור

נעלמתי בזמן האחרון, מצטערת על זה. אני בתקופת חרישות רצינית לבגרות שלי בהסטוריה ולמתכונת החוזרת (שהיא מחר, תחזיקו לי אצבעות כי הרבה דברים תלויים במתכונת הזאת). ובנוסף, אני גם במסע חיפושים מטורף אחר עבודה, בשביל לחסוך כסף שאין לי בגרוש למסע לפולין, שאני מאוד מאוד מאוד רוצה לצאת אליו, אז תאחלו לי בהצלחה.

הבגרות בהסטוריה, שהיא גם הבגרות האחרונה השנה (ווהו!) תהיה ב28 לחודש. וואו, רק עכשיו קלטתי כמה זה קרוב. בכל אופן, אחריה אני חוזרת לעדכן בבלוג, במהירות האפשרית!

אז דבר ראשון, יפורסם סיפור בהמשכים. התחלתי סיפור חדש-חדש, שקל לי ממש לכתוב אותו אבל אני מתלבטת אם לפרסם אותו, כי אני לא בטוחה שתאהבו אותו ממש וכנראה תשתעממו ממנו, לפחות בהתחלה. הוא על החיים שלי. חשבתי על זה שאני אף פעם לא כותבת סיפור באמת ארוך וטוב על מה שאני באמת מכירה, והרי אומרים שסופר שכותב על דברים שהוא מכיר, הוא כותב אותם הכי טוב. אז חשבתי שזה יהיה מעניין לנסות את זה, לכתוב על החיים שלי. מה שכן, זה לא נראה לי מעניין מי-יודע-מה, ואני צריכה להתייעץ קצת קודם ולהביא למישהו לקרוא את זה לפני שאני מפרסמת. מצד שני, המשכתי לכתוב את "כשהעבר מחפש אותך", הסיפור שהקפאתי. לא הספקתי לכתוב הרבה, ממש לא, פחות מפרק. אבל יש סיכויים טובים שאפרסם אותו. מה אתם אומרים? מתגעגעים לסול? (אם בכלל מישהו שקרא את הסיפור עדיין נשאר כאן)

דבר שני, אני רוצה לפתוח תחרות כתיבה. אולי כאן, בבלוג הזה, אולי אפתח בלוג חדש במיוחד בשבילו. אולי זה יהיה בכלל בלוג ביקורות, או סתם בלוג כזה עם משימות כתיבה פתוחות לקהל הרחב, בלי תחרות מסודרת. לא בטוחה בכלום, אני רק יודעת שהייתי רוצה להתנסות בביקור סיפורים. אז מה אתם חושבים? תקחו חלק במשימות, או בכל דבר שאולי יהיה?

אז חפרתי לכם מספיק להפעם. אסיים בשיר שכתבתי לא מזמן:

בלב מדבר

בצל הסלע

עוצמת עיניים

השקט מלטף ברכות

רגע אחד

רגע לבד

אני והעט, אני והדף

הנשימה נעתקת

הכל קפוא

הכל כל כך יפה כרגע

הנה זה עבר

הנה זה נגמר

עוד שיר לקופסת הנעליים

מחכה שוב לרגע

שנוצרת אני בראשי

הרגע הזה, הרגע,

הנה, נגמר השיר