קראו לה הילה דיימונד, או לפחות כך נכתב בתיק הרפואי שלה, שהיה ריק לחלוטין מלבד הבדיקות שהיא עברה יום יום באיכילוב, מאחר שגססה.
היא הייתה החולה המדוברת ביותר בבית החולים. הרופאים התפלאו ונפעמו כל פעם מחדש מגסיסתה הממושכת, מגופה החזק, שהתגבר על התקפי הלב החוזרים ונשנים. למען האמת, המקרה שלה הגיע גם לאוזני רופאים ומומחים בנושא שעבדו בבתי חולים אחרים ובערים שונות בארץ. זה היה יכול להגיע גם לחדשות הבוקר בטלוויזיה, אבל לא היה לה אף אחד שיבכה ליד המיטה שלה ויצטלם טוב בשידור וירגש את הצופים. טוב, היה בעצם איזה מישהו, אבל היה לו תיק פלילי לא קטן וזה לא היה ממש משפיע על הצופים אם פתאום היו מציגים אותו כאחד שיש לו לב. למרות שהיה לו, היה לו לב גדול מאוד והילה דיימונד הייתה יכולה להעיד על כך. הרי בעצם, בזכותו היא החזיקה מעמד כ"כ הרבה זמן.
בשביל התקשורת, היא סתם הייתה יכולה להיות סיפור טוב. בשביל הרופאים היא הייתה תופעה מוזרה ומדהימה שחייבים לחקור ולהבין. ורק בשבילו היא הייתה באמת חשובה. רק הוא באמת אהב אותה, וזה מה שהציל אותה. הוא רצה כ"כ לצעוק את זה לרופאים, שהתפלאו כל בוקר מחדש על ששרדה את אתמול, שכל הזמן דיברו ביניהם ואמרו שמה שקורה כאן כבר לא ממש אנושי. הוא צחק עליהם בליבו, על בורותם וחוסר הבנתם שהיא אכן אינה אנושית.
היא הייתה מלאך. היא נשלחה למטה בשביל משימה: להגן עליו, להיות המלאך השומר שלו.
ההוראות היו ברורות לה. היא למטה רק למען מטרה אחת, אסור לה לסטות ממנה, והכי חשוב- אסור לה להתאהב.
היא שמעה על האהבה. היא שמעה כמה היא שובבה, פרועה, היא שמעה שהיא עושה הכל כרצונה ושאף אדם לא הצליח להתנגד לה. אבל הם, האלה שלמטה, הם בני אדם, אנושיים, חלשים למדי. והיא מלאך, היא חזקה בהרבה מהם, וכמובן שתצליח לגבור על האהבה ולא תיתן לה להשתלט עליה. אבל האהבה ניצחה אותה בן רגע.
כבר ברגע הראשון שראתה אותו, את ההוא שהיא נשלחה על מנת להגן עליו, כבר אז היא נפלה לרגליה של האהבה. אפילו להילחם לא יכלה, או לא ניסתה, מפני שהתחושה המשכרת והממכרת של האהבה גברה עליה.
לא עבר זמן רב עד שגזר דינו של כל מלאך המפר את החוקים, החל לפעול על הילה דיימונד. ימים ספורים הם בילו ביחד. ואז, כשהיא התחילה לגסוס, הוא ידע שזה בגלל שהם רוצים שהיא תחזור למעלה, שהיא תמות ותעלה שוב למעלה, ולא תהיה מלאך יותר, או לפחות לא המלאך שלו. אז הוא פעל. כל יום הוא התאבד, או לפחות ניסה, או בעצם לא להתאבד הוא ניסה, אלא להציל אותה, את המלאך שלו. הוא ידע, המשימה שלה לא נגמרה, ובכל פעם שהיא מצילה אותו היא נשארת עוד קצת למטה, עוד קצת איתו.
וההם, האלה שלמעלה, בסופו של דבר גם הם ויתרו, ונתנו להילה דיימונד להיות אנושית, להיות איתו, להיות עם האהבה.
לקוראים הקבועים שלי, אם עדיין נשארו כאלה: מה אתם מעדיפים, סיפור קליל ומצחיק (או לפחות מנסה להיות מצחיק), או סיפור מותח? אני כותבת שני סיפורים בהמשכים בבת אחת, ואני לא יודעת איזה מהם לפרסם כאן קודם ><
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
