האמת היא שהחופש הזה יצא לי מכל החורים. אני לא טיפוס של חופשים כאלה. החופש הכי ארוך שאני יכולה לשרוד הוא גג חופש פסח. זאת אומרת, אני אוהבת ימי מנוחה רגעיים שבהם אפשר לרבוץ במיטה בעיניים עצומות ולשמוע מוזיקה שקטה (נעימות פסנתר, אם אפשר) ופשוט לא לקום. אבל החופש הגדול? טוב, הוא באמת גדול. ענק. הלוואי שיקצרו אותו כבר. מעניין איך הילדים בארצות הברית - אלה שהחופש שלהם נמשך פאקינג מאה ימים! - מתמודדים איתו. זה לא פיניאס ופרב, שפשוט בונים רכבת הרים / רובוט / מכונת זמן ומעבירים את החופש בסבבה. החופש מביא אותנו לדרגות שפל מסוכנות. כן, אני מדברת על עצלנות. האמת היא שכבר אין לי על מה לכתוב כי אני סתם יושבת במזגן, אבל אני יודעת שאם אני אזניח את הבלוג ליותר מדי זמן זה יוציא לי את כל החשק לכתוב בו, ואני ממש לא רוצה שזה יקרה. אז החלטתי למלא קצת את השיעמום עם אתגר 30 הימים, כי אם כולם עושים אותו, למה שאני לא? אבל אני לא ממש רוצה להציף את הבלוג, וגם בגלל שלא נשארו יותר מדיי ימים לחופש, אני אפרוש את האתגר הזה על פני 10 ימים ואעשה שלושה בכל יום.
22.8.2011
יום 1: טוב, האמת היא שאני בת 12, אז אין לי הרבה מה לכתוב בענייני מערכת יחסים. לבד זה כיף. אנשים יכולים להיות מאושרים גם אם לא בבמערכות יחסים רומנטיות כל עוד יש להם אנשים אחרים לבלות איתם. למרות ש... טוב, אצלנו בשכבה יש כבר כמה זוגות. דביקים. איייכס. הם מתנהגים כמו בקומדיה רומנטית אמריקאית. מה הם מבינים מהחיים שלהם בכלל?
יום 2: בעוד 10 שנים... טוב, האמת היא שחשבתי על טוקיו. יפן תמיד הדליקה אותי. זאת ארץ כל כך מיוחדת ושונה ואני פשוט מתחברת אליה כל כך. השלווה, הרוגע, האנימות, ההמצאות המטורפות. כשהייתי בכיתה ו' גם התכתבנו עם אנשים מיפן וזה, היה ממש כיף :) אני עדיין שומרת עם המתכתבת (?) שלי על קשר.
יום 3: אני דיי נגד סמים ואלכוהול, אבל אני גם קצת מבינה אנשים שמתדרדרים לעולם הזה. כי העולם שלנו כל כך קשה, שכמה שעות של תעופה והתנתקות יכולים להראות כמו הפוגה מבורכת. אבל הבטחתי לעצמי שאני לעולם לא אתמכר לסמים או אלכוהול, אז אפשר לומר שאני נגד הרס עצמי של הגוף והבריאות.
קים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
