אז חזרתי לעבוד, אחושרמוטה לעבוד. כל יום אני סוגרת בממוצע 12 שעות וחוזרת גמורה וכואבת הביתה.

זה בסדר, כי אין לי משהו אחר לעשות. כולם בצבא, בשנת שירות, במכינה, בלימודים, ולי יש עוד חודשיים בערך עד הגיוס שלי בגלל הדחייה.

הכרתי קצת אנשים חדשים שלא הייתי מתחילה אפילו לדבר איתם אם הם לא היו עובדים איתי וזה ממש נחמד, כי אני מכירה סגנון חיים אחר משלי ומשל החברים שלי וזה כל כך שונה וכל כך מעניין להכיר עוד צורות חשיבה, מנהגים, אמונות וערכים שסותרים עד כדי גיחוך את שלי.

יש כאלה שאני אוהבת יותר, יש כאלה שאני אוהבת פחות, ויש את תומר שאותו אני אוהבת במיוחד.

הוא אפילו לא הטעם שלי, אבל יש בו משהו ונורא משעמם לי מהבחינה הזאת אז זה כנראה משהו להתעסק איתו חוץ מלמלצר ולמזוג יין לאנשים פלצנים שצריכים תדרוך על איך נותנים ליין לנשום ואיך מוזגים אותו ואיך מריחים אותו.

העבודה ביקב חושפת אותך להרבה מאוד סוגים של אנשים.

אני משתדלת גם להינות אבל אין לי הרבה זמן. הימים הפנויים היחידים שיש לי הם שבתות ושבת הזאת אני בחזרות להופעה בסוף החודש והבאה אני גם עושה טעימות יין. לפחות אני אחזיר את החוב מהר ואולי גם אוכל לקנות את המצלמה שלי בחזרה. אבל רק אולי.

מאולימפיידת הבירה בפוטש, כי רגעים כאלה של כיף כבר אין לי הרבה.