אתמול הייתה לי שיחה עם חבר שלי על כמה שחרא לי בעבודה ועל כמה שהבוס שלי מנצל אותי. מעבידים אותי בפרך כל יום כל היום בשביל שכר זעום ועוד מתקמצנים על השעות הנוספות.

הוא גרם לי להבין שהריגשי והפרצופים שהבוס עושה לי לא אמורים להשפיע עליי ואני צריכה לעמוד על שלי.

היום, הבוס שוב הציק לקראת הסוף, נתן הערות לא במקום ועשה לי פרצופים, אז התפטרתי!

אחרי כל כך הרבה זמן שרציתי לעשות את זה ולא היה לי אומץ!

זה היה לי קשה לעשות את זה ואחר כך הרגשתי רע עם עצמי, אבל א' כרגיל אמר מה שצריך להגיד.

"אתה יכול להיות גאה בי, התפטרתי!"

"וואו! העלית לי חיוך. כל הכבוד. זה היה בסערה?"

"זה היה כמו שהגיע לו והריגשי שהוא עשה לי לא עבד עלי הפעם, בזכותך."

"אדיר! בטח הרגיש טוב...גאה בך"

ועכשיו הכל בסדר ואת שלושת השבועות האחרונים שנשארו לי עד הגיוס אני אעביר בכיף ולא בעבודת פרך.