קיפוד בשם קִיפ. לקיפ לא היה בית קבוע, הוא תמיד מצא מיקום נוח שסיפק את צרכיו. קיפ מעולם לא עבר את תחומי גבולות היער ומעולם לא העמיק אל קרחת היער או חצה את האגם שהפריד בין חלקת חיות היער הטובות, שלא היו מעוניינות בלאכול את קיפ, לחלקת החיות הרעות ואוכלות הבשר. בצעירותו, קיפ אהב לשחק ליד האגם.

הגבולות היו ברורים מאוד, והאגם היה גדול וארוך, כך שחלקת אוכלי הבשר הייתה גוש עצים שחור בעל גזעים שחורים. בחורף, כשהעלים השחורים נשרו מהעצים, גורי זאבים אהבו לשחק בין הגזעים החיוורים.

יום אחד, שמע קיפ קולות משיח שהחל לזוז ולהשמיע יללות.

קיפ הצעיר נבהל, אבל היה סקרן. תחילה התגלגל לכדור. אחר כך, כשהיללות נעשו יללות כאב, קיפ הבחין בגור זאבים. הוא שאל אותו לשמו, אך הגור לא ענה. איך הגיע, שאל בנחמדות, אך הזאב המשיך לילל.

כשהזאב השתלט על עצמו, תקף את קיפ.

וקיפ התגלגל לכדור.

הדבר היה חדש לזאב, והוא ברח.

ומאז, קיפ לא היה על שפת האגם.

וקיפ לא מתעסק עם זרים. הרי הוא רק קיפוד.

זאבים וקיפודים מעולם לא נועדו זה לזה, ולא יכלו לשחק יחד.