בסדר. אז לא ממש הופעה. זו הייתה הצגת תיאטרון של חברה שלי. היא הזמינה אותי ועוד חברה שלנו לראות את ההצגה שלה. (פעם ראשונה שאני רואה אותה מופיעה אי פעם על הבמה.)
טוב. אז התיישבנו במקומות והם התחילו להופיע. חברה שלי עדיין לא נכנסה. חפירות (של עוד שחקנים) חפירות (אויש נו באמת, זה ארוך) חפירות (היי, אתה מצחיק!) "איפה היא כבר לעזאזל?" אני חושבת לעצמי וסורקת כל איש ואיש. עוד חפירות משעממות ולא חשובות בעליל. משהו מצחיק, משהו משעמם, משהו שוב חופר עד ש-הללויה! היא עולה על הבמה.
היא באמת הייתה טובה. אין ספק, וגם עוד כמה שחקנים (לא כולם,בכל אופן) ולא היה ממש עלילה להצגה הזאת. אלו היו סתם קטעים. אהה והיי, היה שם ילד קטן ממש חמוד שדיבר קצת ואז רקד ברייקדאנס! הוא היה ממש מדהים. כל הקהל מחא לו כפיים ביריאת כבוד.
אחרי עוד כמה חפירות, ההצגה הסתיימה ובאתי לחבק את חברה שלי ולברך אותה על המשחק שלה.
אוקיי. עכשיו אני חושבת לעצמי "למה פתחתי לעצמי בלוג? מה זה ייתן לי בחיים? ומה אם פתאום אני אסגור אותו?"
אז...אני לא יודעת. נחיה ונראה. מה שאני חושבת שזה ייתן לי מקום פריקה שקט או מצברים לכתיבה. כי ~גבות גבות~ אני מוכשרת!
עוד שני דברים שלא ידעתם עליי:
1.אני חובבת אנימה ומאנגה.
2.אני אוהבת את הז'אנרים של על טבעי (אקס-מן) פנטזיה (סרט/ספר פנטזי כלשהו) קומדיה (מה שבטוח!) ומתח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
