"אנחנו חייבות לפתוח בלוג".

-"עזבי נו, אף אחד לא יקרא אותו".

"לאלא, אנחנו חייבות לפתוח בלוג!"

-"נו טוב, סעמק, שלחי לי שם משתמש וסיסמא".

אנחנו זוכרות את הפעם הראשונה בה היה לנו דייט עם בחור הזוי.

אצל פיצ זה היה בבני עקיבא, כמה בנאלי, כשהמדריך שלה שכב לידה כל

הלילה וליטף את שערה, וביום המחרת נכנס לחדרה, זרק כסף על השולחן

ואמר - "אז כמה אמרנו שאת לוקחת?"

האוחזת חטפה את הסיפתח למצעד ההזויים של תל אביב כשהיא עוד גרה בצפון.

לא חסרים הזוים בתל אביב, השאלה מדוע, הו מדוע, הם מתעקשים להדבק

דווקא אל בחורות תמימות (פסדר), חכמות (נו טוב), ומוכשרות (רק האוחזת)

כמונו.

בפרץ של שיחת בנות שלא התקדמה לשומקום וקפה הפוך שמתקרר - החלטנו

לפתוח בלוג משותף ולשתף אתכם בכל החוויות הנוראיות שבחורה טובה בתל אביב

ו/או ירושלים יכולה לעבור עם בחורים שאם היה צדק בעולם - היו מאושפזים

בשלוותא.

אז סרקו שערכן, מרחו פודרה על פניכן, או שבעצם עדיף שתעשו לעצמכן כוס

קפה ותתרווחו אחורה בשולחן העבודה כהשבוס/ית לא רוא/ה - כי הנה זה

מתחיל.

האמת היא, שהיפה כאן מעליי מחמירה עם עצמה.

זאת היא החכמה, עורכת הדין שעובדת עם שרים ויושבת בלשכות.
אני, לעומתה, יושבת בקיוביקל משמים ומנהלת שיחות רבות משמעות על השתתפותו של בוקי נאה ב"הישרדות סלבס", הפן הפילוסופי-מדיני.

אני חדשה פה, בת"א.

רוב המקרים (האמיתיים כולם, נשבעת) קרו כשעוד גרתי בחור בצפון, על הכביש המתפתל בין עכו לצפת.
הברמן, האוסטרלי, המתופף 1, המתופף 2, היפה, הבחורה והגל"צניק. ונזכור את כולם.

אז הנה, הגיעה קאווה עד נפש. הגיע הזמן לחשוף את האמת המרה.

עד כאן להיום,

לא נרדמת תל אביב.