גם מי שלא מתעסק במשפטים יודע שמערכת המשפט שלנו לא יעילה. זה לא חדש: כולם יודעים שעוברות שנים עד שיש פסק דין סופי בתביעה, ובטלוויזיה מידי פעם מראיינים איזה שופט בכיין שמקטר על "עומס תיקים", ועל זה שחסרים שופטים.

לכל מי שעכשיו קורא את השורות האלה, וחושב לעצמו שהשופטים באמת מסכנים, ונדמה לו שהם קורסים תחת העומס, הרשו לי להרגיע אתכם:

שופטי ישראל מקבלים חופשים ופגרות ארוכות בכל תקופת חג, וכמובן- פגרת קיץ בכל שנה, שנמשכת כחודשיים. כן, כן, גם לשופטים יש "חופש גדול", ואיכשהו נראה שאף אחד לא חשב להציע, במסגרת ההצעות לייעול המערכת הזו, ששופטים יעבדו כמו ילדים גדולים- גם במשך יולי-אוגוסט.

בזמן הפגרה, גם נתבעים נהנים: כי כל ספירת הימים למתן תגובות לבקשות וכתבי הגנה לתביעות, לא כוללת את ימי הפגרה. כך שלמשל, אם תגישו תביעה ייצוגית נגד מישהו בחודש יוני, תהיה לו תקופה של קרוב לחצי שנה רק עד שיצטרך להגיש כתב הגנה (כי לנתבע בתביעה ייצוגית יש שלושה חודשים להגיב, אבל כשמוסיפים לזה כמעט חודשיים של פגרת הקיץ+11 ימי פגרה בסוכות, מתקרבים לשישה חודשים), שלא לדבר על הדיונים, ההוכחות, הליכי הביניים והסיכומים בתיק. 

אבל מה שבמיוחד גורם לי לא לרחם על השופטים, הוא העובדה הפשוטה שהם בעצמם מסרבלים את כל העניין של דיון בבית משפט, כשהם נהנים להתנהג כמו גננת בגן ילדים.

בכל דיון שהייתי בו עד עכשיו, תמיד זכה לפחות אחד הצדדים להטפה אחת לפחות מהשופט או השופטת, שמדברים בדיוק כמו המורות הזקנות האלה שאומרות לך שהיית צריך להיות אחראי יותר ו"לבקש את זה בכתב"/ "להכין לזה תצהיר"/ "להגיש את זה במסמך נפרד".

בדרך כלל, ההטפות של השופטים גם סותרות זו את זו: שמעתי שופטים שמתלוננים על

"הכבדת בית המשפט בהמון בקשות נפרדות, כשהיה אפשר בקלות לרכז את הבקשות במסמך אחד", אחרי שעל אותו סוג בקשה בתיק אחר, הטיפו שצריך להגיש אותה בנפרד. עוד בחודש הראשון שלי, היה תיק שאמרו לי להתחיל לקרוא בו מסמכים כי רצו שאצטרף אליו. בשבוע שבו ביקשו ממני להצטרף, היה קבוע דיון בביהמ"ש ל-08:30 בבוקר. כשנכנסתי למערכת נט המשפט לבדוק כמה פרטים לגבי התיק, ראיתי הודעה שהדיון "נדחה בהסכמת הצדדים", לחודשיים לאחר מכן.

שאלתי את עורך הדין (שביקש ממני להצטרף) אם הוא בטוח לגבי הדיון, והראיתי לו את ההודעה שראיתי במערכת.

אחרי שהוא התרגז, ורטן:

"איך זה יכול להיות?! איך הם עושים לי דבר כזה?! מה אני אגיד ללקוח?..."

הבנתי שהשופטת פשוט דחתה על דעת עצמה את הדיון, ורשמה "בהסכמת הצדדים". כן- הם באמת עושים את זה!

והדבר הנורא הוא, שבשיטת התקדים המחייב, כל טעות, כל קביעה סותרת של שופטים בעליון או במחוזי, או אפילו סתם קביעה שלא נסתרה, אבל השופט רצה (בלי סיבה "משפטית") את הבקשה בצירוף תצהיר למרות שהחוק לא מחייב: כל הדברים האלה הם בדיוק מה שעורכי דין משתמשים בו בהמשך כדי להרוויח זמן, להעמיס עלויות על הצד השני ולהתפרנס מהמערכת.

כי כששופט W במחוזי כותב, כבדרך אגב בפסק דין, שהבקשה בכלל לא נתמכה בתצהיר כפי שהוא ביקש, ולכן הוא לא מייחס לה משקל, אז מעכשיו כל סוג דומה של בקשה שצד אי פעם יגיש, ייתקל בתגובה (שתבוא מעורכי דין מהסוג שאני עובדת איתם):

"אין לייחס כל משקל לבקשתו, לפי הלכת W. כאמור, הפסיקה הרחיבה את דרישת התקנות בעניין הגשת בקשות, ולכן נבקש מביהמ"ש הנכבד לדחות את הבקשה עד אשר תוגש בצירוף תצהיר."

ואז, הצד שהגיש, מגיש תגובה לתגובה עם כל פסקי הדין שהוא יכול למצוא שבהם שופטים אחרים אמרו בדיוק את ההיפך, ובמקום להתייחס לבקשה עצמה, מתחיל להתנהל ויכוח שלם על "האם צריך לצרף תצהיר או לא?".

ממה שהספקתי לראות, בערך 90% מהויכוחים בבתי המשפט הם בדיוק על דברים כאלה, ואם חשבתם שמה שמבסס את הויכוחים זה רק אמירות אגב של שופטים, אבל החוק עצמו הוא עקבי וברור- תעיפו מבט בתקנות סדר הדין האזרחי בהזדמנות. מכיוון שיש שם יותר מ-600 תקנות (ואני יודעת שאתם לא עד כדי כך משועממים שבאמת תקראו את כולן), הנה דוגמא קטנה:

תקנה 71 לתקנות סד"א קובעת:

71.   (א)  כתב טענות יכיל את הרצאת העובדות המהותיות בלבד, שבעל הדין מסתמך עליהן בתביעתו או בהגנתו, לפי הענין, אך לא את הראיות הבאות להוכיח אותן.

קצת אחריה, קובעת תקנה 75:

75.   בעל דין ירשום בכתב טענותיו, או ברשימה מצורפת אליו, מהם המסמכים שעליהם הוא מסתמך ויצרפם לכתב הטענות.

בדרך כלל מסמכים הם הראיות- אם אני רוצה להוכיח למשל שגבו ממני כסף על משהו, אז החשבונית והקבלה הם הראיה; אם אני רוצה להוכיח שאיימו עליי במכתב- אז המכתב הוא ההוכחה, וכדומה.

אז אם לפי תקנה 71 אסור לי לצרף את המסמכים שמהווים ראיות לכתב התביעה/הגנה, ולפי תקנה 75 אני חייבת לצרף אותם-

איך לא יהיו ויכוחים על השטויות האלה?

איך אפשר לצפות שהמערכת לא תהיה איטית ומסורבלת?

אחזור בינתיים למה שחשוב להתמחות: אל תעשו את הטעות שאני עשיתי- אל תעבירו ביקורת על המצב בפני הבוסים שלכם! כל מצב של חוסר יעילות במערכת נתפס אצלם כברכה:

הבוסים מתים על הוראות סותרות כאלה, כי הם מתפרנסים מזה!

כששאלתי בפינת הקפה איך זה שהכנסת לא עשה משהו כדי לפתור את הסתירות, קיבלתי תשובה:

"תגידי תודה שזה נותן לנו ממה להתפרנס, אחרת לא היינו מעסיקים אותך."

מעניין איך העולם היה נראה אז?

בלי תודות.

הסטאז'רית