הפעם האחרונה שבה השתתפתי בפגישה עם לקוח של המשרד, הייתה באחד מחדרי הישיבות של המשרד, כשעזרתי לעו"ד וותיק "להכין" את המנכ"ל של החברה שייצגנו לחקירה נגדית (במשך שעתיים, העו"ד הוותיק פשוט הכניס לעד מילים לפה).

כל שאר הפגישות שבהן השתתפתי לא היו מול הלקוחות עצמם של החברה, אלא עם אנשים שאיכשהו קשורים ללקוחות, ונראה לי שפשוט צירפו אותי כדי שהאדם שמולו ישבנו ירגיש שהמשרד מכבד אותו בכך שמקדישים לו יותר מעו"ד אחד בלבד.

רוב הפעמים פשוט ישבתי בשקט והנהנתי כשזה נראה מתאים, ואחרי הפגישה עשיתי את העבודה השחורה שהטילו עליי. למשל כשהגיעה הגרושה של אחד הלקוחות הגדולים של המשרד, איזה טייקון-על שהתחתן עם הבחורה עד שנמאס לו, והושיבו אותי, ועוד עו"ד, מולה, כדי שתסביר לנו על הדירה החדשה בלב תל אביב שהגרוש שלה שוכר עבורה ב-14,000 ₪ בחודש.

הסיבה שבכלל היא הגיעה למשרד, הייתה כי הגרוש שלה ביקש מהמשרד שלנו לטפל בחוזה השכירות שלה.

זה בדיוק סוג העבודות ה"משפטיות" שקלאסי לזרוק על מתמחה.

אבל הפוסט הפעם לא קשור לעבודות שחורות שזורקים על מתמחים, אלא לפגישות עם לקוחות. אתם מבינים, היום הייתי בפגישה השנייה אי פעם עם לקוח של המשרד, ועוד מחוץ למשרד.

מכיוון שכמו רוב הלקוחות שלנו, גם הלקוח הזה הוא בעצם פירמה גדולה, הפגישה איתה הייתה ישיבה בלשכה המשפטית של החברה, שכללה חמישה-שישה נציגים של החברה.

כשהגענו עם המונית לבניין העצום שלהם, ועלינו לקומה הגבוהה ביותר במעלית המהודרת, לא הופתעתי במיוחד, וציפיתי לאווירת פלצנות יבשה דומה לזו שבמשרד. אבל כשהישיבה התחילה כל הסטריאוטיפ היוקרתי התנפץ.

קצת רקע כדי להסביר את עצמי: החברה המנוולת שאנחנו מייצגים, נתבעה על ידי שלוש-ארבע משפחות, בערכאה די נמוכה. לאחר קדם משפט התברר כמובן שלמשפחות יש עילה, ולחברה המנוולת שלנו יש רק קומץ של בולשיט משפטי על חוסר סמכות לערכאה הספציפית שאליה פנו. בדרך כלל, לחברה בסדר גודל כזה לא היה אכפת להפסיד בתביעה כזו (שהסכום שלה לא ממש גבוה בשביל טייקונים, אבל בהחלט משמעותי עבור בני אדם רגילים), אבל ברגע שיתפרסם פסק דין על הזכייה, אז כל שאר המשפחות בארץ שנדפקות באופן שיטתי על ידי המנוולת שאנחנו מייצגים, עלולות גם הן לקלוט שפוגעים בהן, ועלולות להגיש גם הן תביעות דומות.

לכן, החברה המרושעת מוכנה להשיג פשרה בכל מחיר (רק שלא תהיה אסמכתא כתובה בשום מקום שמצהירה שהתנהגות שלה פסולה).

נתנו לי לכתוב חוות דעת קצרה על הסיכוי המשפטי הקלוש שלנו בתיק (שאחר כך השותף במשרד הוסיף לה כמה שורות, חתם בשמו ושלח ללקוח כאילו כתב הכול בעצמו), ובעקבותיה נפגשנו היום להחליט על האסטרטגיה בניהול התיק.

ישבתי בשקט עם עותק של חוות הדעת שכתבתי בשקידה, מוכנה כמו לבוחן שבו ישאלו אותי על תוכן המסמך, כשאחד הנציגים המעונבים של החברה פתח בשאלות קצת פחות "משפטיות" לשותף:

-         מי מהתובעים מחמם את האחרים על התביעה?

-         כמה ילדים יש לה? 

-         היא זקנה? איך היא נראית?  

-         מה עוד אנחנו יודעים עליה? 

-         היא עובדת? מה היא עושה בחיים?

 ובלי שום בושה, השותף ענה לו בפירוט שלא היה מבייש רכלנית בת 14! תיאור המראה החיצוני, הלבוש, המגורים באזור מוזנח ולעג כללי שבסופו הגיעה המסקנה:

"אפשר יהיה לקנות אותם בשקט".

הם אפילו לא שאלו על הטיעונים המשפטיים הקלושים שעוד יש להם, ולמה הם לא יעבדו. גם לא עניין אותם מה הם צריכים לשנות בפעולות שלהם להבא כדי שתהיה להם הגנה משפטית יותר טובה, כי הם ידעו שזה יהיה כרוך בחובה להתנהג יותר כמו בני אדם.

הם רק רצו לברר פרטים אישיים על הרוח שמניעה את התביעה, ואיך אפשר להיפטר ממנה.

הדיסוננס הצורם שבין הפאר של המשרד שבו ישבנו, לבין הרמה הכול כך נמוכה של תוכן השיחה הטריד אותי במיוחד לאור העובדה שבמשרד שלנו, השותף הזה (וכנראה שגם אף שותף אחר) בחיים לא היה פונה אליי בשאלות כאלה, או מתאר מישהו כ"שמן הזוי".

עם המתמחים תמיד יש איזשהו דיסטנס (שנהגתי לחשוב עליו כנימוס) בשיחות על האנשים שאנחנו רואים בבית המשפט.

האווירה הפלצנית של עבודה משפטית, "נקייה" מעלבונות אישיים של בני אדם, כנראה מחייבת רק את מי שבתחתית הסולם ההיררכי של משרדים, אבל בדרגות הגבוהות של הפירמות הענקיות שמנהלות לכולנו את החיים, לא בוחלים באמצעים להשיג מטרות:

הסיבה ששאלו את כל אותן שאלות, היא שלחברה המרושעת יש עובד, שפונה לתובעים ומציע פשרות אחרי שהוא בודק את הנקודות ה"רגישות" שלהם, ומברר מה אפשר להציע להם חוץ מכסף.

עורכי הדין שלכאורה עוסקים ב"עבודה משפטית מכובדת ומקצועית" עבור החברה, למעשה מהווים גם הם עוד חוליה בשרשרת הריגול וההתשה של מי שעומד על זכויותיו אל מול חברות מנוולות, וכל זה בלי שום נקיפת מצפון.

העיקר שבכללי האתיקה של הלשכה, אסור לשדל אף אחד לתבוע את זכויותיו,

אבל לעזור ללקוח לפגוע באנשים, ואחר כך גם לדאוג לכסת"ח הנוראי שלו תמורת כסף? - זה מותר.

עוד חשש מקנן בי מאז שחזרתי מהפגישה: האם שותפים מרכלים ככה גם על המתמחים?

שלכם,

הסטאז'רית