אז.. איך אפשר לסכם שבוע שכזה?

שבוע שהתחיל בשהייה חסרת מעש בבסיס בזמן שכל החברים שלי, שעדיין בצבא, בפארק מים, ואלה שלא, עובדים כבר ומרוויחים את המשכורת החודשית שלי ביום אחד.

שבוע שבו בנקודת שפל, אם כי לא חסרת תקדים, מצאתי את האדם היחיד בארץ שגרם לי לספר לו הכל, ללא מעצורים, ללא חומות הגנה.

שבוע שבו הבנתי שאני ממש לא לבד במצבי העגום.

שבוע שבפעם הראשונה התחלתי לכתוב בלוג ברצינות ולנסות להכנס לעולם המקביל המוזר הזה שנקרא הבלוגוספירה.

שבוע שגם שהיה לי בו סופ"ש ארוך, עדיין מצאתי את עצמי מרייר מול המחשב בבית...

שבוע שגיליתי בו, שלמרות שהראש שלי מלאאאא בקולות אין לי שמץ של מושג איך להביע אותם כאן (ברצינות אין לי מושג איך אתם עושים את זה).

טוב אז אני מניח שעשיתי את זה כאן ועכשיו..

(ובבקשה אל תקראו את זה בקול של יאיר לפיד.. זה מה זה לא אני)

אז מחר שוב חזרה כואבת לשגרה, לבסיס.

שילוב של אנשים, חוקים, ומשימה שכל קשר ביניהם מקרי בהחלט...

באמת, תחשבו על זה רגע.

וגם אני אחשוב.

אז בינתיים, ועד לפוסט הבא, שיהיה לכם שבוע מצוין ככל האפשר,

ההוא שבצד.