אךךךךךךךךך

איזה כיף.

איזה כיף לחזור לשגרה, האפורה והמשעממת. לעבודה הרגילה למדי שאני עושה כאן בצה"ל. כן כן, אתם לא טועים.. זה נורא כיף לחזור למקום שכזה כי אני יכול להיות בטוח באנשים שסובבים אותי.. בטוח שהקצין שלי ימצא איזה דרך לרדת עלי תוך כדי שהוא נוגע בנקודות שהכי מעצבנות אותי.. אני בטוח שהנגד שאני כפוף לו ימצא איזשהי דרך חדשה להפוך אותי ואת חברי הבכירים בתפקיד מטכנאים, למורים ומדריכים במקצוע, תוך כדי התחשבות ברגשותיהם של החניכים שלנו.. שהם בעצם החיילים שטיפה יותר צעירים מאיתנו, עד כדי רמה של חינוך מיוחד.. ובתוך כל זה לקחת אותי לשיחה ולהתלונן על ההפרדה והמעמדתיות שנוצרה בינינו..

ככל שנמצאים יותר זמן במערכת הזו מבינים שכשאמרו לך שאת ההגיון מפקידים בבקו"ם, האנשים האלה, שהיית בטוח שצחקו עליך בגלל התת-פזם שלך, ממש לא צחקו, הם היו רציניים לגמרי!!!

אבל מה שבאמת כיף בכל זה, והפעם בלי טיפת ציניות, זה שיש לי את הבחור הכי מדהים, מזדהה ומבין בעולם בשביל לספר לו את הכללל, והוא בתבונה רגשית שממשיכה להדהים אותי כל פעם מחדש, מוציא כמה משפטים והכל מתכווץ לכלום.. את הטינה והכעס מחליפים רגשי אהבה ושמחה שעד עכשיו לא הכרתי, איזה מזל שהכרתי אותו.. ואני עדיין לא מאמין שזה היה רק לפני שבוע, אךך איזה מדהים הוא!!

ועכשיו מישהו יכול להגיד לי מה עושים עם דבר כזה?

ממש כבר אין לי כח להשאר פה...

הצבא הזה מתיש אותי ורוצה שאני אמשיך איתו בחתונה קתולית..

נו טוב,

נמשיך להרהר, ונביא תוצאות בקרוב,

מקווה שהשבוע שלכם התחיל הרבה יותר טוב משלי,

ההוא שבצד.