כשאתה עובר לידי, אתה משאיר שובל של בושם שבאלי להסניף כל היום...

כשאתה מכנה אותי בשמות חיבה אני נמסה, גם עם זה סתם 'נשמה' או 'יפה'...

כשאתה עובר לידי, אני מפסיקה לנשום, אני לא יודעת למה, אבל אתה עוצר את נשמתי...

הסיבה שאני מתייפייפת ומבשמת את עצמי בכל בוקר, היא אתה, מה אתה תחשוב עליי עם לא אעשה את זה...

כשאני חושבת עלייך, פרפרים מתקבצים בבטני ומסרבים לעוף ממנה, ככלואים, לא יכולים לצאת...

כשאני נכנסת לעמוד שלך בפייסבוק ומסתכלת בתמונות, נמתח חיוך קטן על פניי בלי שאני שמה לב...

כשאני אוכלת או יושבת או עושה משהו בחוץ, אני תמיד חושבת מה אתה היית חושב עם היית רואה אותי, ועם אתה רואה אותי...

כשאני תמיד שומעת סקייטבורד או אופניים מתחת לבית שלי אני תמיד בודקת עם זה אתה, למרות שאין שום סיכוי שזה אתה...

לפעמים אני מדמיינת אותנו יוצאים ביחד, מתחבקים, צוחקים, אולי מגניבים נשיקה קטנה בלחי...

האם אתה גם חושב עליי? אתה גם אוהב את הריח שלי? אתה גם מסתכל על תמונות שלי בפייסבוק? אתה גם בודק לפעמים עם אני בסביבה?

אני יודעת שאין שום סיכוי, אתה גדול מימני בשנה שלמה ומסביבך מסתובבות בנות מדהימות, ומתחילות איתך בנות אפילו בכיתה י'...

אבל מותר לי לדמיין, נכון?