אני רוצה שהחיים שלי יהיו כמו באגדה.

אני רוצה ללכת ברחוב ולהשאיר מאחורי שובל של בחורים נדהמים.

אני רוצה להיות הבחורה הנחמדה שעוזרת לכל אחד, אני רוצה להיות הבחורה יפת התואר.

אני רוצה שהנסיך שלי יראה אותי ולא יפסיק לרדוף אחרי, ולבסוף אני אכנע לו ונחיה באושר ועושר.

אבל לא, אני נולדתי למציאות. לא לאגדה. לא לאושר ובטח שלא לעושר.

נולדתי למציאות בה אני שונאת את הגוף ואת המראה שלי, נולדתי למציאות בה יש 'נסיך' שלא שם עליי בשיט.

נולדתי למציאות כואבת, נולדתי למציאות שחוסמת מימני אושר.

כמה פוסטים כתבתי עליו כבר? מאתיים?

אוח' תתפגר אני שונאת אותך, למה מכל האנשים בחרתי לאהוב אותך?

לפעמים הייתי רוצה שהחיים שלי יהיו אגדה...

אשמח עם תגיבו לי גם פה וגם בפוסט הקודם.