הרגע בת-דודה שלי שלחה לי הודעה בסקייפ, דיברנו הרבה זמן... ויצאתי פשוט עצובה רצח מהשיחה הזאת, אבל הבנתי כל כך הרבה דברים.
כשהיא עוד הייתה בכיתה ו' היא הייתה דלוקה על ילד, ואני עדיין זוכרת את זה כאילו שזה היה אתמול,  איך שהיא הייתה מספרת לי עליו. ותמיד חשבתי שהוא כל כך חמוד וכל כך נחמד! והיא סיפרה לי שכשהוא היה ילד בן 4, הוא איבד את אימו שלו בגלל סרטן.

בכיתה ה' הם קיבלו משימה בכיתה, לכתוב משהו אחד שהם היו רוצים שיקרה, הכי בעולם! הוא כתב: שהמתים יקומו לחיים.

כמה שזה שבר לי את הלב, והייתי קטנה כשהיא סיפרה לי את זה, ועכשיו אני כל כך בוכה על זה, והיה עוד מיקרה שעולה לי לראש. ילד אחד צעק לו "אמן תמות שתצטרף לאימא הזונה שלך."

הוא לא קילל ולא עשה דבר, הוא ישב בצד ובסופו של דבר הלך הביתה, בשקט. ולא בא לבית-ספר יומיים.

אנשים תתחילו להבין את חוזק המילים!

עכשיו גילו, שהוא חולה.

אני לא הכרתי את הילד, סיפרו לי עליו הרבה, ועכשיו במקום אותו ילד שמח ונחמד, הוא יושב כולו רזה ולבן בבית חולים.

אותו ילד כל כך טוב לב, ילד כל כך מדהים וכל כך חזק! לא סתם אומרים 'אלוהים תמיד לוקח את המלאכים'.

בסופו של דבר, אלוהים לוקח את כל האנשים הטובים.

וואו, אני לגמרי בשוק, כולם מתפללים שהוא יחלים ומנסים לעזור, אני כל כך מקווה שהוא יחלים. באמת. כל-כך.

פתאום, הכל ניראה כל-כך לא חשוב בעיניי... אני בוכה בגלל שטויות מנגד לזה.

רבתי עם חברה שלי על 'פופולריות' וכאלה, אני בוכה כי אני לא משיגה את הילד שאני אוהבת... ועכשיו אני מבינה שהכל בולשיט, שיש דברים שבאמת שווים את הבכי שלי... שאני צריכה רק להינות מהחיים.

ועוד משהו? תפסיקו לשפוט אנשים...

אנשים, תפנימו...

החיים, הם הדבר הכי חשוב שקיים והם המתנה הכי נפלאה שקיימת!

אל תאבדו אותם בשום מחיר!

אני לא יודעת למה, אבל השיר הזה פשוט כל כך מדהים... באמת שזה השיר הכי יפה ששמעתי אי-פעם. באמת.