צלצול בית הספר מצלצל, אני נכנסת יחד עם חברותיי אל הכניסה. אני מתקדמת ואני שמה לב שהוא מתהלך מאחוריי יחד עם חברו. אני מצחקקת עם חברתי על דבר מה ואנחנו עוברות על יד ילדה ישובה על כיסא, די יפה אני יכולה לציין.

אני עוצרת ומחבקת את ידידי, אולי סתם בגלל שניגש להגיד לי שלום ולחבק אותי, אולי בשביל לגרום לו לקנא... אני לא בטוחה.

אני מתחילה להתקדם במדרגות ולפתע אני לא רואה אותו עוד. אני מפנה את מבטי לכיוון הילדה הישובה על הכיסא ואני רואה אותו עומד לידה ומדבר איתה. הוא מתכןפף אליה, זה ניראה כאילו במטרה לנשק אותה בלחי או לחבק אותה, אבל הוא לא עשה את זה. אף פעם לא ראיתי אותו עושה את זה. ובכל זאת, אני עולה לכיתה במעט עצב. אני מקנאה.

איך שהוא נעזר בשני המוטות של הכיסא ומתכופף לעברה בדאגה, אני יודעת שאני ממש טיפשה ודפוקה ולמה אני מקנאה? אבל אני לא שולטת על זה... אוי מה יהיה איתי, מתי אני אפסיק לאהוב אותך כבר,מתי... זה רק מפריע לי... אתה מפריע לי.