מקפצת מעל אבן קטנה, בעוד אתה מצחקק. אני מחייכת חיוך קטן ומתיישבת על הגדר הנמוכה, אתה מתיישב על ידי.

"אז מה טלי, איך ככה?" אתה אומר לי וקורץ. אני מצחחקת ונמסה בעודי שומעת כיצד אתה הוגהה את שמי.

לפתע אני מרגישה קרירות על אפי, טיפה. יחד איתה מגיעות עוד שלל טיפות ולאחר מיכן מתחיל גשם.

אתה מסתכל עליי ואני מרגישה שאני רק רוצה לעצור את הזמן, את המבט שלך. שיישאר ממוקד אך ורק עליי. אני רוצה לשכוח מכולן ומכולם, ולהשאר מרוכזת רק בך, אני לא רוצה דבר, אני רוצה רק להסתכל עלייך.

אתה מותח חיוך קטן על שפתיך בעוד עינייך הקטנות מתקווצות מעט, ולוקח אותי בידי, רץ איתי אל מתחת לבניין.

לא היה לי אכפת ששיערי התרטב, ולא היה לי אכפת ששכחתי להתאפר באותו היום. ואפילו לא היה לי אכפת שאמי יכלה לחזור בכל רגע מהעבודה. כל מה שהיה לי אכפת ממנו היה אתה.

פנייך העדינות והחלקות, העיניים החומות העמוקות והקטנות האלה, השפתיים הורדרדות והיפות. השיער הארוך והרטוב הזה.

הריח.

נעמדנו קרוב אחד ליד השנייה ואתה החזקת בידי הקרה, היד שלך חיממה את שלי. לא רציתי לעזוב אותך, הרגשתי טוב עם זה.

הבטנו בשלל טיפות-המים אשר נפלו מהשמיים.

הגשם הראשון.

האהבה הראשונה.