אני מסתכלת עליו, ואני יכולה למצוא פגמים.

ברור שאני יכולה, אפילו באדם המושלם ביותר אני יכולה למצוא פגמים.

כישרון.

אבל כשאני מתרכזת בו, כל הפגמים נעלמים כלא היו ואני מודהמת מהיופי שלו.

פרפרים מתרוצצים בבטני וחיוך בלתי רצוי נמתח על שפתיי.

אני אוהבת את השיער החום והרך שלו, את הפוני הארוך שלו.

את העיניים הקטנטנות שלו.

את הפה הקטן שלו.

את הלחיים המתוקות שלו.

את העור החלק שלו.

את הגובה שלו.

את בגדיו.

הכל.

הוא מושלם.

אני אוהבת אותו.